בסרטים הדוקומנטריים שאני עושה אני משתדלת מאד שהאנשים שאני עושה עליהם את הסרט יהיו מרוצים כשיראו אותו. אני לא אוהבת להרגיש שאני מנצלת אנשים כדי שיהיה לי סרט. אני רוצה להיות כמה שיותר רגישה ומכבדת. 
למרות זאת קרה לי מקרה שלא הייתי רוצה שיחזור. עשיתי סרט על בחור צעיר מאד מוכשר שכותב שירה מצויינת. חדה, כואבת, מדויקת, נוגעת ישר בבטן ובלב. צילמתי אותו קורא משיריו ושלחתי את הסרט לטלוויזיה הקהילתית כמו תמיד. כששאלתי את הבחור אם אהב את הסרט הוא אמר שכן, הוא אהב, אבל אמא שלו מאד התביישה בסרט ולא הייתה מוכנה שאף אחד מהקרובים יראה אותו. הצטערתי שבכלל עשיתי את הסרט הזה. מאז אני מאד נזהרת.
אבל הדבר מצריך אינסוף בלבולי מח. קורה כל הזמן שאנשים, ונשים במיוחד מתלוננים על הקמט בפנים שנראה יותר מדי, על הבטן הגדולה שמצולמת מזוית לא מחמיאה וכו'. אנשים לא ממש יודעים איך הם נראים. מכירים את עצמם מהזווית של הראי שעושים לו פרצופים. 
ולי יש סבלנות. מתקנת שוב ושוב. זה חשוב לי שיצאו מרוצים. לא שווה מבחינתי לעשות סרט אם אפילו מישהו אחד יפגע. יש גם בעיה שאני רוצה שלסרטים שאני עושה תהיה משמעות, שלא רק ילטפו אנשים, אלא שיאמרו משהו אמיתי עליהם. אני גם רוצה להראות תופעות שליליות. אבל תופעות, לא לרדת על אנשים ספציפיים.
עכשיו סיימתי סרט על ציירת מאד מוכשרת. היא מסוגלת לשבת מול הבד, לעצום עיניים ולעשות מדיטציה של שתי דקות, ואז לקחת טוש ולצייר ישר על הבד רישום מדהים. בלי לתכנן שום דבר או לחשוב עליו, מן כשרון כזה.
לפני כמה ימים שלחתי לה את הסרט שתראה אותו, וקיבלתי ממנה טלפון שבו היא מבקשת שאוריד קטע שבו היא מוציאה טיפה את הלשון כשהיא מציירת, כמובן מבלי להיות מודעת לכך. וגם ביקשה שאחפש קטע מסויים בו היא זוכרת שהיא חייכה ובקטע הזה היא רוצה שאסיים את הסרט. פרושו של דבר שעלי לעבור על כל חומר הגלם שצילמתי, יותר משעתיים באותה סצינה. נאנחתי והסכמתי. לא היה לי חשק לעשות זאת מיד, ועברו יומיים. אתמול היא התקשרה וסיפרה שהיא הראתה את הסרט לאמא שלה, וגם לבן הזוג של אמא שלה, צייר ידוע, ושניהם אמרו לה שכל הציירים מוציאים את הלשון קצת כשהם מציירים, ושהסרט נפלא ולא כדאי לשנות בו שום דבר. זהו, יש! 




תגובות

  1. יופי של פוסט . לחלק הראשון נזכרתי בפתגם השחוק והכל כך נכון שאי אפשר לעשות חביתה בלי לשבור ביצים ואם חושבים על זה האין זה מה שאנחנו עושים גם בבלוגיה ?
    מאד אהבתי את ההתחשבות שלך ברגשות המצולמים ושמחתי בשבילך על האחרונה שהתחשבה גם בך

    השבמחק
    תשובות
    1. אני חושבת על המטרה שאני עושה סרטים. אין לי בסך הכל איזה מסר גדול להעביר לעולם, רק סיפורים קטנים מהעולם שסביבי. ואין שום סיבה שבעולם שמישהו יפגע בשביל המטרה הזו.

      מחק
    2. אסתי בתקופתנו המעורערת משהו כדאי. מ א ד. שכן תחתימי ותנסחי את המסמך בצורה קצת יותר עדינה מהנוסח היבש . ותאמרי להם שזה החוק זהו ושאת מצידך תתחשבי בכל בקשה שלהם

      מחק
    3. אחד הדברים החשובים בסרטים דוקומנטריים הוא בניית האמון עם המצולם. בקשה לחתימה מיד בהתחלה יכולה לפגוע באמון הזה. לכן לא אעשה זאת. בכל מקרהמבחינה חוקית אין חובה להחתים אנשים אלא ילדים ואנשים שיש להם אפוטרופסים. מייעצים לעשות זאת אבל זו לא חובה.

      מחק
  2. אמנות מטבעה היא לא 'סלפי' עם שפתיים מכווצות, ולא אמורה לעשות לאנשים חמים וטוב בבטן. מצד שני, כמו שכתבה אוגניה, את נהדרת שאת מתחשבת ולא רוצה לפגוע, לא במצולמים ולא באמא שלהם. המטרה שלך היא להעביר מסר, סיפור, ולא לצלם אנשים בצורה שתחמיא להם. אם את מצליחה לומר את מה שאת רוצה גם בלי לפגוע זה אידיאלי, אבל לפעמים צריך את הקול הזה של אחרים שיגידו למצולמים שזה שהלשון שלהם קצת משתרבבת או שהכרס קצת בולטת זה חלק מהעניין.

    השבמחק
    תשובות
    1. יש הרבה סרטים דוקומנטריים, בעיקר לאחרונה בארץ, שאני מרגישה שהיוצרים שלהם ניצלו את הדמויות שצילמו. שהסרט נועד לספר משהו אישי על היוצרים, אבל בדרך לא התחשב באנשים שסביבו. מצד שני שמעתי גם על במאית שהמצולם תבע אותה בבית משפט על שהציגה אותו לא כפי שהבין שיוצג. היא ביקשה מחבריה ללוות אותה לבית המשפט כדי לעודד אותה. היא ביקשה זאת כי היא יודעת שהנושא בעייתי לכל יוצר דוקומנטרי. אומרים לנו להחתים אנשים לפני שמצלמים אבל אני אף פעם לא עושה את זה. זה כשלעצמו מפחיד אנשים.

      מחק
  3. הרבה יותר קשה לצלם ולערוך סרט דוקומנטרי כאשר על כל צעד ושעל את צריכה להתחשב ברגשותיהם של המצולמים, וכל הכבוד לך שזה חשוב לך לא פחות מהסרט והמסר עצמו, כל הכבוד על המאמצים שאת עושה לטובת העניין. אבל מניפה צודקת: סרט דוקומנטרי אינו סלפי, ולא נועד לייפות את המציאות. אדם שמסכים שיעשו עליו סרט דוקומנטרי, צריך להביא בחשבון שיראו אותו כפי שהוא. גם אם הזווית לא נראית לו.... ולהתחיל להתחשב גם באמהות זה כבר מממממממשששש קשה.

    השבמחק
    תשובות
    1. מבחינתי אם אדם אחד ירגיש נפגע מהסרט שלי, לא היה שווה בשבילי לעשות את הסרט. ואני משתדלת להביא תמונה מורכבת של האדם. להראות את הקונפליקטים שהוא מתמודד אתם, את ההצלחות וגם הכשלונות, אבל אני רוצה לעשות זאת כל הזמן מתוך כבוד וגם מתוך אהבה לאותו אדם. לא אעשה סרט על מישהו שלא מוצא חן בעיני כדי להראות צדדים שליליים שלו.

      מחק
  4. אני יכולה להבין שאת מתחשבת באנשים שאותם צילמת: הרי הם שיתפו אתך פעולה, תרמו מזמנם, פתחו בפנייך את עולמם, הרשו לך להציגם ברבים - כך שהגיוני שתלכי לקראתם במידת האפשר. אבל להיות אחראית גם לתגובות של בני המשפחה שלהם? לי זה נראה מוגזם. אין לזה סוף, הרי בין כך ובין כך אי אפשר לקלוע לטעם של כולם: תמיד מישהו לא יהיה מרוצה.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה על התגובה הזו. אולי אשתחרר קצת מרגשי האשמה שפגעתי באמא...

      מחק
  5. אסתי הרגישות שלך גבוהה וזה דבר נפלא. אף אחד לא אוהב לראות את עצמו, כי הנטייה היא לראות את המיקרו ולא את המקרו. מתעכבים על שמט שאף אחד מהצופים לא ישים לב אליו.
    בדיוק כמו שאני לא אוהבים לשמוע את הקול שלנו כפי שנשמע בהקלטה. אגב קראתי פעם הסבר על כך, כי זה נשמע שונה באוזני המדבר אך לא באוזני שומעיו.
    אמי ז"ל נהגה לצייר והלשון שלה תמיד היתה מחליקה על השפתיים מצד לצד ועכשיו אני רואה את נכדתי עושה את זה, יש פעולות כנראה שעוזרות להתרכז אולי זו חלק מהן.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מבינה שאנשים רוצים להראות במיטבם כשצופים בהם בטלוויזיה. הם הסכימו לתת לי להתקרב אליהם ולחשוף את מעשיהם ואני לא רוצה להביך אותם או לתת להם להרגיש לא נעים. אני משתדלת תמיד לא לקרב את המצלמה יותר מדי לפנים של אנשים מבוגרים, לתת קצת מרחק, אבל קשה לא לפספס לפעמים.
      וכן, לרוב האנשים יש תנועות שעושים בלי להיות מודע אליהם. הבן שלי משפשף תמיד את הגבות שלו, ואפילו שאמרו לו שכך הוא מתנהג, הוא לא מסוגל, וגם לא ממש רוצה, לשנות... ונחמד שתנועות כאלה עוברות בתורשה!

      מחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הרגלי אכילה ומשקל

חוויות הזויות מהמלחמה שהייתה

עזה