הרגלי אכילה ומשקל
בילדותי הייתי רזונת ואכלתי מעט מאד. בכיתה א' האחות הזמינה את אמא שלי לברר מה אני אוכלת בארוחת הבוקר. התברר שלא הרבה. ביס מפרוסת הלחם, וכפית מהביצה המבושלת עד לצהוב. גם כשהאחות אמרה שזה לא מספיק, לא הייתי מסוגלת לאכול יותר, וכנראה שהסתדרתי עם זה. בצבא בא המפנה. שש בנות בקורס באוהל בחודשי החורף בלי שום חימום. הגשם זרם על הרצפה וכל הציוד היה צריך להיות על המיטה כדי שלא ישטף. לבשנו בערב את הבגדים של יום המחרת ועליהם את הפיג'מה. בבוקר רק הורדנו את הפיג'מה... היה קר והיה תיאבון. כל שבוע מישהי אחרת הביאה מהבית עוגה והיו גם הופלים בשקם. כשסיימתי את הקורס כבר היתה לי תוספת רצינית של משקל. כשהגיע הקיץ התברר שהמדים שאיתם התגייסתי כבר לא עולים עלי. מלאתי טופס 'חיילת שמידותיה השתנו' והחלפתי את המדים מ38 ל44. הופיעו לי גומות חן בפנים, והייתי עגלגלה. אחרי השחרור והלימודים התחלתי לעבוד במעבדה וגם התחתנתי. כמה חודשים אחר כך חליתי בחצבת. כשהייתי ילדה ואחי ואחותי חלו אני משום מה לא נדבקתי. יתכן שבעבודה במעבדה לא נזהרתי ונדבקתי. זו הייתה מחלה מאד קשה. אימי באה לעזור לי. במשך שלושה
WOW מקסים אסתי, יופי של סרטון (וסיוט של עורבים!)
השבמחקתודה, אמפי! אני ממש מעריכה אותך על שצפית בכל הסרט. זה לא מובן מאליו בכלל, כי הוא די ארוך! למעשה אין ממש סוף לסרט כי העורבים עדיין לא עזבו את החלון של הבן שלי...
מחקהעורב הוא ציפור מאוד חכמה ועקשנית. לדעתי החכם בעופות. לכן אני לא מתפלא על התנהגות העורב והתוצאות בהתמודדות משפחתך בסרטון שלך. לפני שנים מספר כשחלף צל מעלי, הבחנתי במעוף עורב הנושא במקורו תבנית ביצים. הוא שב לאחר כשתי דקות (כנראה לאחר שבדק את תוך התבנית) והשיב את האבדה - הניח את התבנית בפתח הכניסה לסופרמרקט והתעופף לדרכו. כמה חבל שלא הייתה אז מצלמה בידי. שנה טובה.
השבמחקמאד מעניין שהעורב הביא את התבנית בחזרה. אומרים שלעורב אינטלגנציה של ילד בן שבע. לא בטוח שזה נכון, אבל בטוח שהוא חכם... ותודה על הצפיה והתגובה.
מחקואני עם שאלות התם שלי: אם הכול קורה בגלל החומר שמודבק על השמשות כדי למנוע מהן להתחמם - לא פשוט יותר להתקין תריס מחוץ לחלון? מדהים לחשוב שחיה כל כך חכמה לא מבינה שהיא בסך הכול רואה השתקפות של עצמה, אבל מה לעשות, זה המצב.
השבמחקהשתעשעתי ממוזיקת האימים שצירפת לקטע של תיאור מתקפת העורבים על האישה עם הכלב.
אכן, השתדלתי להכניס קצת הומור לסרט, ולגחך קצת את ההתקפה ההיצ'קוקית, למרות שהמותקפת לא חשבה כלל שזה מצחיק...
מחקבקשר לתריסים, השאלה בהחלט במקומה, אלא שהחלונות ענקיים בשתי הקומות והשמש מקרינה שם כל שעות אחה"צ ותריס היה גם מחשיך וגם חוסם את הנוף. אבל הכי חשוב, שזו החלטה שלהם, ואני לא נמצאת במקום שאני יכולה לערער עליה.
אני מאד מעריכה שצפית בסרטון לכל אורכו.
איזו משפחה נחמדה
השבמחקלא פלא שהעורבים התאהבו בהם
אולי חתול יבריח אותם? אם גם הוא ישקף בחלון?
פעם כשהיגעתי לדירה הזו העירו אותי כל בוקר עורבים עם שירת העורב שלהם ופחדתי מהם בגלל כל הסיפורים ולא עשיתי דבר
יום אחד בייאושי צעקתי "ש-קט!"
הם עפו ולא חזרו...
כנראה שמישהו יותר גבוה מהם צריך להשמיע איזה רעש והם "באינסטיקט" של החזק של הטבע מבינים שהשטח כבר לא שלהם
שנים שקט אצלי
לבן שלי יש כלב זקן שהעורבים לא ממש שמים עליו, לכן אין מקום לחתול בבית.
מחקטוב שהצלחת להבריח את העורבים. אצל הבן שלי הם באים מוקדם בבוקר ונוקשים בחוזקה. הבן שלי עולה במדרגות ודופק בחוזקה על החלון. הם בורחים, וחוזרים כאשר כל המשפחה בעבודה ובבית הספר.
זה נשמע כמו סיוט. אני מקוה שתמצאו בקרוב פיתרון. העיריה מטפלת בדברים כאלה, כדאי אולי לנסות
מחקהעירייה מקסימום תנסה לשלוח מדביר שינסה להרוג אותם. מינימום לא תעשה כלום.
מחקסרטון מאלף עשוי לעילא.
השבמחקתודה, שלי. אני שמחה שצפית ועוד יותר שמחה שאהבת. חג שמח לך ולמשפחתך.
מחקראיתי ומאוד אהבתי. משפחה חמודה יש לך, והמאבק בעורבים אכן היצ'קוקי, אבל באופן משעשע (זה מצחיק כשזה קורה לאחרים). הבחור המקצועי נתן הסבר מאוד משכנע ובכל זאת אני מבינה לגמרי את הבן שלך וכלתך שכלתה סבלנותם ויכולת ההכלה שלהם. טבע שפולש הביתה לא מתקבל טוב, בין אם מדובר בג'וקים או עכברים או עורבים. אני מנחשת את הסוף המר, אבל בסרט בחרת להשאיר אותו מעורפל וטוב שכך.
השבמחקבינתיים אין סוף לפרשת העורבים. תקופה מסויימת הם חדלו להגיע והמשפחה כבר נשמה לרווחה, ואז הם חזרו משום מה. עכשיו הבן שלי קנה איזה סוג של עפיפונים מיוחדים שאמורים להבריח אותם. בקיצור, עדיין לא הגיע הסוף המר, אבל הוא עלול להגיע... ותודה רבה על הצפיה הסבלנית!
מחק