זה הבלוג של אסתי

  מה עכשיו? לי ברור שדברים טובים לא מחכים לנו מעבר לפינה. כנראה שנכנס לסבב של נקמות שלהם ונקמות שלנו, ועוד מלחמות ועוד הרס. אני לא זוכרת מי אמר שמדינות נעלמות לא במלחמות אלא בעיקר בגלל הרס פנימי ונראה שגם זה מה שמתרחש פה עכשיו. אז איזה מסקנות אישיות אני מוציאה מהמצב? בגיל המבוגר שלי אין טעם לעבור לשום מקום אחר. אני גם לא מסוגלת לראות את עצמי במקום אחר. אמא שלי נולדה באנגליה, בגיל 16 היגרה עם משפחתה לארה"ב. שם היא השתתפתה בטקס של קריעת הדרכון האנגלי וקבלת אזרחות אמריקאית. כאשר היא עלתה לפלסטינה ב1932היא עשתה אותו הדבר רק בלי טקס. כשקמה מדינת ישראל היא קרעה את הדרכון האמריקאי וקיבלה אזרחות ישראלית. אחרי שנים רבות, פנו אליה בשאלה שמא התחרטה ובכל זאת היא רוצה להחזיק בדרכון האמריקאי והיא ענתה שהיא ציונית ואין לה שום רצון לחיות בשום מקום אחר. גם אבא שלי בא לארץ מארה"ב, ואח שלי מהנישואים הקודמים של אבא שלי חי עדיין בניו יורק. בשנות השבעים של המאה הקודמת ביקשתי ממנו לסדר לי גרין קארד והוא סידר לי, לבעלי ולבן הקטן. נסענו לארה"ב, גרנו אצל אחי, והתברר לי שאני לא אוהבת את ארה"ב...