אמא שלי עלתה לארץ מניו יורק בשנת 1932. בשנת 1935 אמא שלה, סבתא שלי, באה לבקר אותה ושהתה כאן כחצי שנה. סבתא שלי כתבה יומן מדי כמה ימים והדפיסה אותו במכונת כתיבה, באנגלית כמובן.
לאחרונה קראתי שוב את היומן ואני רוצה לעשות סרטון על היומן עם צילומים שאמא שלי צילמה בארץ באותה תקופה.
סרקתי את הצילומים ועכשיו אני יושבת מול המחשב, מגדילה את התמונות ומסתכלת בהם. זו הרגשה משונה לחזור אחורה בזמן ולהכיר את אמא שלי כשהייתה צעירה. היא הייתה שמנמנה. בשנים שלאחר מכן היא רזתה ואני מעולם לא ראיתי אותה כפי שהיא נשקפת מהצילומים. היא מלאת אנרגיה ומלאת חיים. אני רואה אותה יושבת עם החברות שלה, מטיילת עם קבוצת המשוטטים בואדיות, שותה מתוך כד חרס,  עובדת במשרד עם הבוס הבריטי שלה. בצילום אחד היא עומדת ליד שולחן במשרד, סביבה שבעה בחורים והיא מחייכת חיוך רחב כל כך שאני בכלל לא זוכרת אותה מחייכת כך...
את סבתא שלי מעולם לא ראיתי. אני נולדתי עשר שנים אחרי הביקור הזה וכמה שנים אחר כך היא נפטרה. ביומנה היא מספרת כמה היא נהנית מהביקור. היא מרגישה חופשיה, האוויר בפלסטינה בכרמל נקי כל כך שהיא ישנה נפלא, והיא אכן נראית מאושרת בצילומים. היא רזה מאד, צוארה ארוך והבעת פניה נעימה ושלוה. כמה חבל שלא הכרתי אותה.
הן נוסעות לטייל בכל רחבי פלסטינה, וגם בלבנון ובסוריה. לוקחות נהג פרטי שלוקח אותן לראות את ארזי הלבנון, את מערת קדישה, והן מבקרות בטריפולי,ובדמשק. 
הן מבקרות בקיבוצים, במושבים, בירושלים ובתל אביב ויש תאורים יפים של האנשים בקיבוצים והחיים בארץ. 
מה שהכי קשה לסבתא אלו החמסינים. באחד מהחמסינים גם אין מים. עיריית חיפה של המנדט לא מתפקדת כראוי... סבתא אומרת שאו שתשתגע או תמות. 
וביו השנה להכתרת המלך (ג'ורג' החמישי כנראה) חיפה מוצפת אורות...


ארז הלבנון







תגובות

  1. והנה עוד הוכחה לחשיבות התיעוד (יומן, תצלומים, בלוגים...). רעיון טוב לעשות מזה סרט, זה יכול להיות מאוד מעניין.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה על התגובה המהירה. היומן והתמונות הם מן מכונת זמן כזו שבהנף שניה אני שם, לפני יותר משמונים שנה...

      מחק
    2. מעניין שגם אני קראתי לפוסט שלך 'מכונת זמן' לפני שקראתי את הדברים וראיתי את התמונות פה בבלוג. זה בדיוק ככה. והתמונות באמת נהדרות. כמה כיף שאפשר לצלול איתן לזמן אחר לגמרי.

      מחק
    3. זו תחושה מאד מוזרה. מצד אחד זו אמא שלי, ומצד שני, כאילו אדם אחר. וסבתא שאני קרויה על שמה נראית לי כזו נחמדה שזה בזבוז ממש שלא הכרתי אותה כלל...

      מחק
  2. חתיכת היסטוריה שזורה בנוסטלגיה משפחתית. אילו תמונות נהדרות, וכמה טוב עשתה סבתך שכתבה יומן. אנחנו הבלוגרים יכולים להעריך זאת עוד יותר. כמה טוב לראות אותה וגם את אמך הצעירה בתקופות שמחות, קלילות, חסרות דאגה. באמת קשה לעשות את הקישור בין הדמות שאת זוכרת לבין הנערה ההיא......אבל נראה לי שטוב שנחשפת אליה, שיצא לך להכיר את הצד הזה שלה, גם אם לא חווית אותו בעצמך. יהיה מרתק לראות סרט כזה, רעיון מעולה!

    השבמחק
    תשובות
    1. כן, להכיר את אמא שלי הצעירה זה כמו להכיר בן אדם אחר שלא היכרתי, וכמה חבל שלא נחשפתי לזה בהיותה בחיים ואז יכולתי לשאול אותה ולבקש ממנה שתספר יותר. משום מה היא לא הרבתה לדבר, ואני לא הרביתי לשאול... ולגבי התמונות, אכן המצלמה הייתה בהחלט טובה, והתמונות האלה, ועוד אחרות שצולמה ב1930 כשבאה לארץ הן בהחלט נכס. אחותי שלחה חלק מהן שצולמו בנהלל, לצאצאי האנשים שבתמונות והם שמחו מאד...

      מחק
  3. אני בטוחה שסבתך לא שיערה שהיומן שלה ישרוד ויגיע לידיך ותעשי ממנו סרט. יש נפלא מזה?. זה מוכיח כמה חשוב לתעד כדי להתחבר לשורשים, לגלות פן שהיה נסתר מעיניך.
    מרתק ממש.
    בהצלחה עם הסרט.

    השבמחק
    תשובות
    1. באמת מעניין מה סבתא שלי חשבה כשכתבה את היומן. היא כתבה אותו בצורה מאד מקוצרת ומהודקת. אבל אפשר להרגיש את האהבה הרבה שרחשה לאמא שלי, ואת הכיף שהיה לה להיות במחיצתה. למי היא כתבה? אין לי מושג. היא לא אומרת. אבל איך שהוא בראש שלי תמיד יש מן דמיון כזה כאילו שהיא רואה אותי ויודעת שאני חושבת עליה...

      מחק
  4. אסתי
    איזה דבר נפלא , אני לא יודעת מאיפה להתחיל , מזה שהיא כתבה יומן (באיזו שפה?)
    בזה שהוא היגיע לידיך , באינפורמציה שאת מוצאת שם , איך את מכיאה את אימך
    והסרט שאת עושה שזה נראה עבורי פסגת מאוויים , כי הבאתי לאימי מחברת יומן מהודרת וניסיתי לשכנעה לכתוב ולא אני ולא אני הצלחנו וכל העבר מת עימה וכבר אין את מי לשאול

    השבמחק
    תשובות
    1. טל"ח :
      1. מכירה (את אימך )
      2. לא אני ולא אחי (הצלחנו לשכנעה)

      מחק
    2. אכן, היומן הזה וגם התמונות הם ממש אוצר. כשאמי הייתה בחיים איכשהו ידעתי על היומן הזה אבל לא התייחסתי אליו יותר מדי. כשגיליתי אותו מחדש זו הייתה ממש מתנה הכי טובה שיכולה להיות. סבתי כתבה באנגלית במכונת כתיבה. כנראה שהביאה אתה את המכונה כי היום האחרון בו רשמה היה כבר באניה בדרך חזרה לניו יורק.

      מחק
    3. בספר "אררטים" שכתבה אורה אחי מאיר יש גם סיפור לפי יומן שהשאירה סבתא ארמנית . מאד מרגש להזכר בזכותך , אפילו שהספר שלה "כלה" הוא פסגה של ספרות ופי המון טוב מאררטים עדיין לאררטים הרבה להעניק

      מחק
  5. אני לא מכירה את הספר. מה שאני יודעת שהסיפור של ארמניה הוא טרגדיה נוראית, ואולי היומן הזה של הסבתא מכיל סיפורים על תקופה קשה, להבדיל מסבתי שזו הייתה אצלה תקופה נהדרת אחרי שסבלה רבות בחייה בתקופה קודמת.

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הרגלי אכילה ומשקל

חוויות הזויות מהמלחמה שהייתה

עזה