מתי הרגשתי לאחרונה שאני מאושרת

 אצלי למושג אושר שני היבטים: תחושה מתמשכת של שביעות רצון כללית ממה שקורה לי וסוג אחר של אושר מתרחש לפעמים מסיבות שונות, ונמשך בערך שניה או שתיים, ויש בו תחושת התרחבות של החזה, וכיף עצום. 
לגבי התחושה הכללית, אני כמו כולם עכשיו מאד מודאגת מהמצב. מודאגת מאד מהחטופים, מודאגת שלממשלה הזו אין לדעתי מספיק דחיפות להחזיר אותם. כועסת על הממשלה הזו שבגללה קרה המחדל הנורא, וכועסת על כך שהממשלה הזו לא מתכוונת להודות באשמה ולהסיק מסקנות, ואני לא רואה איך מזיזים אותה. 

אני משתדלת לראות כמה שפחות  טלוויזיה, משתדלת לעסוק בדברים שיגרמו לי לא להכנס לדיכאון, ומצליחה רוב הזמן איכשהו. אבל להגיד שאני מאושרת מבחינת שביעות הרצון מהחיים שלי עכשיו, ממש אי אפשר.

אבל לגבי האושר הרגעי הזה שבא לפעמים בלי שאדע מתי, זה עדיין קורה לפעמים. אפילו אתמול זה קרה כאשר הקשבתי לקוצ'רטו של שופן, בחלק הראשון. היה שם קטע איטי לירי ואני פשוט הרגשתי שאני מתרוממת ועפה עם המוסיקה. אולי שניה או כמה שניות של אושר עילאי וזה חלף.

רגע כזה קרה לי לפני כמה ימים כשצפיתי בפעם המי יודע כמה  בסדרה של גאווה ודעה קדומה. השחקנית ג'ניפר אלה משחקת את אליזבט והיא משחקת מעולה. היא פשוט נכנסת לתפקיד והיא אליזבט. אני מסתכלת בעיניים שלה, וכאשר יש קטע שבו היא חשה עונג, אני חשה את השמחה הזו. היא פשוט נכנסת בי לכמה שניות ואני מרחפת.

וזה קורה גם כאשר אני מסתכלת על הצפורים בבוקר שמדלגות מענף לענף ומנקרות בפרות הקטנים של העץ ומזמרות בשמחה. הבוקר קריר והנעימות משתררת בגוף ואני שרה עם הציפורים. שניות ספורות והקסם עובר.

בחלומות שלי קורים דברים פחות טובים. בכמה חלומות אחרונים חוזר סיפור של איבוד דרך. כל פעם החלום ממציא סיפור אחר. הלילה הייתי באיזה בניין גדול, נכנסתי בפתח והסתובבתי בבניין אבל לא זכרתי איפה נכנסתי ולא ידעתי איך להגיע חזרה הביתה.