אנחנו ואיראן לשרביט

לשרביט

לפני מספר שנים הייתה סדרה שנקרא 'אויבים' ובאחד מפרקי הסדרה דיברו על חמינאי. חזרתי לצפות בפרק הזה. למדתי שחמינאי הוא אדם נחוש וכאשר הוא מתביית על משהו הוא לא מרפה. סגרת את הדלת, יכנס מהחלון, סגרת את החלון, ימצא איך להכנס.
ברור שהוא נחוש להשמיד אותנו. ברור שהוא לא ירפה. 
אותי זה מאד מפחיד.
כאשר מדברים על שינוי המשטר שם, פעולות היסטוריות, וניצחון ענק שלנו ושל ארה"ב, אני מטילה ספק.
אולי אני פסימית, אבל אני חוזה המשך של ההתקפות עלינו לאורך תקופה מאד ארוכה. פרושו של דבר, שיבוש רציני של החיים פה, ואובדן חיי אדם. כל עוד יש טילים במשך שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים, המדינה עדיין תשרוד. אבל כאשר ואם יהיה יותר מזה, אני לא רואה איך נשרוד. 
איך התעופה האזרחית תוכל לחזור? אל על יקים מסוף בלרנקה? איך ניבא מזון שלא נמצא פה?
אני לא מאמינה שחמינאי ירצה לחתום על איזה חוזה שהוא. אני לא רואה איך אנחנו מתכוונים לטווח רחוק. 
הלוואי שאתבדה.