אמא שלי עלתה לארץ מניו יורק בשנת 1932. בשנת 1935 אמא שלה, סבתא שלי, באה לבקר אותה ושהתה כאן כחצי שנה. סבתא שלי כתבה יומן מדי כמה ימים והדפיסה אותו במכונת כתיבה, באנגלית כמובן. לאחרונה קראתי שוב את היומן ואני רוצה לעשות סרטון על היומן עם צילומים שאמא שלי צילמה בארץ באותה תקופה. סרקתי את הצילומים ו עכשיו אני יושבת מול המחשב, מגדילה את התמונות ומסתכלת בהם. זו הרגשה משונה לחזור אחורה בזמן ולהכיר את אמא שלי כשהייתה צעירה. היא הייתה שמנמנה. בשנים שלאחר מכן היא רזתה ואני מעולם לא ראיתי אותה כפי שהיא נשקפת מהצילומים. היא מלאת אנרגיה ומלאת חיים. אני רואה אותה יושבת עם החברות שלה, מטיילת עם קבוצת המשוטטים בואדיות, שותה מתוך כד חרס, עובדת במשרד עם הבוס הבריטי שלה. בצילום אחד היא עומדת ליד שולחן במשרד, סביבה שבעה בחורים והיא מחייכת חיוך רחב כל כך שאני בכלל לא זוכרת אותה מחייכת כך... את סבתא שלי מעולם לא ראיתי. אני נולדתי עשר שנים אחרי הביקור הזה וכמה שנים אחר כך היא נפטרה. ביומנה היא מספרת כמה היא נהנית מהביקור. היא מרגישה חופשיה, האוויר בפלסטינה בכרמל נקי כל כך שהיא ישנה נפלא, והיא אכן ...