אני וספורט
בילדותי שנאתי ספורט. אחותי הצטיינה בספורט ואני הרגשתי שכל זה לא בשבילי. רציתי ללמוד בלט אבל אמא שלי החליטה לרשום אותי לחוג התעמלות ושם ראיתי את אחותי עושה עמידת ידים בקלות, ואת עצמי לא מסוגלת להרים את הרגלים בכלל. אני עדיין לא אוהבת ספורט אבל אני מבינה שזה חשוב, במיוחד כשהתחילו כאבי גב. כשהתגייסתי ונודע לי שיש לי עקמת, הרופא שאל אם הגב כואב? עניתי שלא והוא אמר שאני לא צריכה לדאוג, מתי שהוא זה יכאב. זה קרה כמובן. התחלתי כל מיני סוגי התעמלות, מחשבת הגוף, פילטיס וכו'.אני מאד אוהבת שחיה וכל פעילות במים ומאד נהניתי מהתעמלות במים. אני גם נהנית מהליכה במיוחד בשעות המאוחרות בערב כי העייפות עוזרת לי לישון. בשלב כלשהו כאשר הגב בכל זאת הציק קיבלתי מפיזיותרפיסט סדרת תרגילי התעמלות עליהם אני לא מוותרת כמעט כל יום. אבל לאחרונה אחרי הקורונה והפוסט קורונה, אחרי ששברתי חוליה בגב, ואין מה לעשות, גם הזדקנתי, הכושר שלי ירד באופן תלול ואני כמעט לא מסוגלת לעשות כלום. אני עדיין מתעמלת בבית את אותם תרגילים, אני עושה הליכות אבל מאד מאד קצרות, ואני עושה פלדנקרייז. אני מאד מקווה שאוכל לחזור לכושר שהייתי,