זה הבלוג של אסתי

  כבר מזמן הבנתי שאין בדיוק קשר בין כמה כסף יש לאדם, ובין כמה שהוא מוציא. מה שמשחק פה זה האופי של האדם, עד כמה הוא חסכן יחסית, או בזבזן יחסית. לפי דעתי עדיף שבין בני זוג יהיה אחד חסכן ואחד בזבזן מאשר שניהם יהיו חסכנים או בזבזנים יחסית. אולי יהיו פחות ויכוחים בבית לגבי ההוצאות, אבל יהיה איזה שווי משקל. אז אצלינו במשפחה אני נוטה לחסכנות או אולי אפילו קמצנית, ובן הזוג שלי, נמצא בקוטב השני. הוא לא ממש מבזבז, אבל הרבה יותר קל לו להוציא כסף מאשר לי. בסופו של דבר אנחנו מגיעים לאיזה מצב שמתאים לשנינו.  בינתיים, תודה לאל, אנחנו מצליחים להסתדר עם הפנסיות של שנינו שהן די צנועות, ולא גולשים למינוס, וגם לא אוכלים מהחסכונות. אבל עכשיו קשה מאד לחסוך. אנחנו לא מנהלים מעקב מדויק על ההוצאות שלנו, כל עוד אנחנו מסתדרים. יש לנו רכב אחד בן שש שנים ובינתיים לא נראה שנחליף אותו בקרוב, אנחנו קונים ירקות אורגניים כך שזה יותר יקר אבל מרגישים ששווה לנו להוציא שם כסף, ויש המון הוצאות על ביטוחים: בריאות, רכב ודירה. גם המון כסף הולך על חוגים. בן הזוג שלי הולך לשתי סדנאות אמנות בהוצאה די גדולה וגם קונה צרכי אמנות הכי

  זה היה ממש מזמן. אבל יש דברים שזוכרים. התגייסתי בספטמבר, והטירונות אז הייתה חודש וחצי בערך. זה כלל את החגים כך שהייתי פעם אחת בבית לחופשת חג. היה גם ביקור הורים מתי שהוא לקראת סוף הטירונות אבל חוץ מזה לא היו יציאות. לא הכרתי אף אחת מהבנות בתאריך הגיוס הזה ובטוח לא בצריף שלי שהיה צריף ארוך עם אינסוף מיטות.  זה היה בצריפין והיו לנו מסעות מזורזים שבהם רצים בשורה מסביב לבסיס, היה המשולש הקטן והמשולש הגדול, אני לא יודעת כמה ק"מ כאשר כל הזמן צריך רק להסתכל בתרמיל הגב של זו שלפני ולדבוק בו כדי לא לפתוח חס וחלילה שום רווח. את זה הצלחתי לעשות וזה היה יחסית בסדר.  מה שלא אהבתי היה היחס של המ"כיות שחשבו שהמטרה שלהן בחיים זה לתזז אותנו בכל דרך אפשרית. הניקוי של הנשק היה אחד הדברים הקדושים שהיה צריך לעבוד עליו עם הפלנלית שעות רבות כדי שלא יראה בו שום גרגר לכלוך. אני תמיד הייתי מישהי שעושה מה בראש שלי, ולא מוכנה לקבל תכתיבים חסרי הגיון. בשלב כלשהו גיליתי שלא חשוב כמה אצחצח את הרובה, תמיד כאשר המ"כית תכניס את האצבע הקטנה לקנה היא תמצא משהו. אז החלטתי פשוט, לא לנקות ולראות מה יהיה. אז

  בקשר לנושא החם בינה מלאכותית ,  עשיתי לאחרונה קורס AI שמיועד לעורכי ווידאו ופוסט פרודקשן. היה ברור לי שאהיה המבוגרת ביותר בקורס, וגם הגימלאית היחידה, כי כל האחרים עדיין עובדים ואנשי מקצוע בתחום. אני עשיתי קצת ווידאו וסרטים קצרים כחובבת ומעולם לא עבדתי במקצוע.  הייתי צריכה הרבה אומץ כדי להירשם בקורס, אבל לא היה לי מה להפסיד חוץ מהכסף, אז נירשמתי.  הקורס היה נפלא. היה מדריך שעזר לי בהתחלה להעלות את התוכנות השונות ולהתחיל להשתמש בהם, ואחר כך פשוט נהניתי ועשיתי דברים נהדרים. אז במקום לכתוב על הדברים האלה, אני פשוט אראה חלק פה. אימנתי את המחשב להכיר אותי, ואז יצרתי את הדימויים האלו. לגבי אליזבט הראשונה פשוט החלפתי את הפנים שלי בפנים שלה. תוכלו לשים לב שבתמונה של הנמר, התוכנה הבינה שלרכוב זה כמו על אופניים, ולכן נתנה לי כידון ביד שקשור בכבל לנמר... לפעמים התוכנה די טיפשה...

אני גרה ברעננה ומוטי כבר ציין מקומות יפים לטייל בסביבה שלנו. אוסיף כמה. במושב בני ציון חרוצים, בקצה המושב יש שמורת טבע אבל כנראה שנמאס לתושבי המקום שבעיקר בשבתות נוהרים לשם כלי רכב רבים. הם שמו כמה סלעים ענקיים וסגרו את הדרך. ניתן עכשיו להגיע לשמורה מכיוון כביש החוף. בעבר היה ניתן לשוטט חופשי בכל השמורה אבל עכשיו סידרו שבילים גדורים כדי שלא ידרכו על הצמחים. יש שם רקפות, כלניות, צבעונים בעונתם וגם אירוס שאינני יודעת לסווג אותו.  בהוד השרון נפתח לפני מספר שנים פארק אקולוגי שיש בו אגם והמון ציפורים מסוגים שונים וגם המון דגים שהציפורים חוגגות עליהם. על המעקה ישבה יאורית אדישה לגמרי למצלמה שלי. ישנו פארק מקורות הירקון ליד כפר הבפטיסטים עם בריכת הנופרים היפהפיה.   בשמורת נחל פולג היה עד לא מכבר אגם שמשום מה נעלם. עדיין זו שמורה יפה. הרומאים חצבו מעבר לנחל פולג בסלע וניתן לעבור שם בשביל. ליד שפיים יש את גן לאומי חוף השרון, לאורך המצוק מעל הים. יש עוד מקומות יפים, אבל כרגע נזכרתי רק באלה.

2002 חומת מגן 5.2003 משפחה במצור 5.2004 קשת בענן 2004 ימי תשובה 9.2005 גשם ראשון 2006 ענני סתיו 6.2006 גשמי קיץ 6.2007 שני מגדלים 9.2007 מחוץ לקופסה 12.2007 צלול כיין 3.2008 חורף חם 8.2009  עופרת יצוקה 11.2009 ארבעת המינים 5.2010 שבע רוחות השמיים 3.2011 חוק ברזל 3.2012 הד חוזר 11.2012 עמוד ענן 1.2013 שירת נשק 3.2014 חשיפה מלאה 6.2014 שובו אחים 7-8.2014 צוק איתן 9.2016 מגן צפוני 5.2018 בית הקלפים  5.2019 גן סגור 11.2019 חגורה שחורה 5.2021 שומר החומות 4.2022 שובר גלים 8.2022 עלות השחר 2.2023 ענפי זית 5.2023 מגן וחץ 7.2023 בית וגן יתכן ששכחתי חלק  

  אצלי למושג אושר שני היבטים: תחושה מתמשכת של שביעות רצון כללית ממה שקורה לי וסוג אחר של אושר מתרחש לפעמים מסיבות שונות, ונמשך בערך שניה או שתיים, ויש בו תחושת התרחבות של החזה, וכיף עצום.  לגבי התחושה הכללית, אני כמו כולם עכשיו מאד מודאגת מהמצב. מודאגת מאד מהחטופים, מודאגת שלממשלה הזו אין לדעתי מספיק דחיפות להחזיר אותם. כועסת על הממשלה הזו שבגללה קרה המחדל הנורא, וכועסת על כך שהממשלה הזו לא מתכוונת להודות באשמה ולהסיק מסקנות, ואני לא רואה איך מזיזים אותה.  אני משתדלת לראות כמה שפחות  טלוויזיה, משתדלת לעסוק בדברים שיגרמו לי לא להכנס לדיכאון, ומצליחה רוב הזמן איכשהו. אבל להגיד שאני מאושרת מבחינת שביעות הרצון מהחיים שלי עכשיו, ממש אי אפשר. אבל לגבי האושר הרגעי הזה שבא לפעמים בלי שאדע מתי, זה עדיין קורה לפעמים. אפילו אתמול זה קרה כאשר הקשבתי לקוצ'רטו של שופן, בחלק הראשון. היה שם קטע איטי לירי ואני פשוט הרגשתי שאני מתרוממת ועפה עם המוסיקה. אולי שניה או כמה שניות של אושר עילאי וזה חלף. רגע כזה קרה לי לפני כמה ימים כשצפיתי בפעם המי יודע כמה  בסדרה של גאווה ודעה קדומה. השחקנית ג'ניפר א