זה הבלוג של אסתי

  ההתקדמות של נשים לשוויון היא תהליך ארוך ואיטי מאד. ההתקדמות הזו צריכה להתגבר על כוחות גדולים של שמרנות, ובעיקר על כוחות שנובעים מדתות. כל הדתות שאני מכירה מפלות נשים לרעה. ביהדות הגבר מיועד ללימוד תורה והאישה לעסוק בענייני גידול ילדים, טיפול בבית ואצל החרדים, גם פרנסה. היא חסרת יכולות רוחניות ומתאימה רק לענייני היומיום הארציים. הדתות שובניסטיות ופטריארכיות ומשרות מהאווירה שלהן גם על החברה ככלל. בסדרת טלוויזיה על ילדים שראיתי אתמול, ילדות מחוגים שונים באוכלוסיה, מפחיתות בערך הכוח שלהן, וגם חושבות שהבנים יותר חכמים. זה המסר שהן קיבלו מהחברה. זה הדור הבא, והוא לא שונה הרבה מהדור שלנו. עצוב. ייקח הרבה זמן עד שיהיה שוויון אם יהיה אי פעם, כי נראה שהגברים לא בקלות יוותרו על היתרון שלהם. יתרון במשרות בכירות, במשרות של ניהול המדינה, ובשכר. גם אצל חילוניים אין מספיק מודעות למיניות הנשית. רבים עדיין חושבים שהאישה צריכה "לתת". או מתוך הנחה שאין לה ממש רצונות משלה, או שהרצונות שלה חשובים פחות מאלו שלו לכן עליה לוותר עליהם. נשים רבות אינן מודעות אף הן למיניות שלהן. או מתוך רצון ל"של

בלי הקדמות אתחיל מיד: ספר ילדים שאהבתי מאד ואני עדיין אוהבת הוא "אורה הכפולה" של אריק קסטנר. איכשהו יש בספר הזה כל כך הרבה. מרוב שקראתי בו עשרות פעמים הוא התבלה לגמרי. קניתי חדש אבל עם תרגום חדש ובכל פעם שהיה הבדל בין התרגומים התגעגעתי לתרגום הקודם. שידעתי כמעט בע"פ. "עליסה בארץ הפלאות" של לואיס קרול הוא ספר שיכול להיות ספר ילדים  ויכול גם להיות ספר למבוגרים. יש בו משהו מופלא שלא נגמר וחוש הומור משוגע.  קראתי את "שאול ויוהנה" של נעמי פרנקל כשהייתי צעירה וחזרתי וקראתי את שלושת הכרכים שוב ושוב במשך השנים. תאור של משפחה יהודית בגרמניה בזמן המלחמה. מאד אהבתי את "החיים כמשל" של פנחס שדה. את הפרק הראשון עם שתיקת האדמה קראתי גם כן פעמים אין ספור. "הערים הסמויות מעין" מאת איטלו קלווינו הוא ספר רב דמיון ומקסים ואם כבר איטלקי אז אהבתי מאד את "שם הורד" של אומברטו אקו וגם את "המערכה המחזורית" מאת פרימו לוי. הספר שחיבר אותי הכי הרבה לשואה. "גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטין הוא ספר מהנה וחכם שקראתי אותו באנגלית