חודש רב תהפוכות

הבן שלי, יואב, שחי כבר כשבע שנים בחו"ל הגיע לארץ. בתחילה הוא הגיע  לבד לשבועיים ואחר כך הגיעו גם אשתו והילדה בת הארבע וחצי. הוא בא לחפש עבודה פה כי הם רוצים לחזור לארץ. לפני הקורונה הם התכוונו לחזור, וכבר רשמו את הילדה לגן, אבל אז הזמן לא התאים לחפש עבודה כאשר כולם בחל"תים, והעניין נדחה בשנה. עכשיו כבר תוכנן לו מראש ראיון עבודה שנשמע די מבטיח. היו שיחות זום טובות מחו"ל, וכמה ימים לאחר שהגיע כבר הוזמן לראיון.

יואב בוגר בצלאל בעיצוב תעשייתי. במשך השנים עבד כעצמאי ופיתח יוזמות שונות, ובחו"ל עם יוקר המחיה הזול הוא הסתדר יפה. בארץ הוא העדיף שתהיה לו משרה עם הכנסה קבועה ופרושו להיות שכיר.

כאשר התקשרו אליו מהחברה להזמין אותו לראיון שאלו אותו אם הוא פתוח לבדוק הצעות נוספות בחברה, כמו משרה גבוהה יותר, של מנהל מוצר. יואב הסכים אחרי שברר אם הדבר מקובל גם על אותו בחור שאתו סיכם את הראיון למשרת מעצב. נקרא לו א. נאמר לו שהדבר מקובל על א. אם כך יואב עבר ראיון עם ב. בנושא משרת מנהל המוצר, ראיון שהיה טוב, אחר כך שלחו אותו לפסיכולוג תעסוקתי שנתן לו מבחנים שונים וגם את זה הוא עבר בהצלחה. אז הגיע תורו לראיון עם המנכ"ל. הראיון הזה היה על הפנים. המנכ"ל שאל את יואב אם יש לו נסיון בעבודה זו כשכיר. ברור שהתשובה על כך הייתה שלילית. יואב מעולם לא טען אחרת. נראה שהמנכ"ל לא היה מרוצה ואם כך כנראה שהנושא הזה נסגר. 

עדיין נשארה פתוחה שאלת המשרה של המעצב. יואב התקשר לא. וביקש לפגוש אותו. לתדהמתו א. דיבר בחוסר סבלנות, אמר שאם יואב חושב שהוא מתאים לעבוד כמנהל מוצר, אז כנראה שאיננו מתאים להיות מעצב. פתאם א. נזכר שליואב אין נסיון ספציפי בעבודה עם פלסטיק כפי שנדרש, ובקצור, המשרה הזו סגורה. היא לא בשביל יואב.

מצב מעצבן. יואב נשאר קרח מכאן ומכאן. גם מתוך השבועיים של חיפוש העבודה יותר משבוע כבר עבר לחינם. עדיין היה לו ראיון עבודה נוסף בתעשיה האווירית. בראיון הוא הראה להם עבודות שעשה, ובין היתר עבודה שעשה בשיתוף עם אשתו שגם היא מעצבת תעשייתית. המראיין התעניין מאד, אבל בעיקר בעבודות של אשתו. אשתו לא מחפשת עבודה עכשיו. רק הוא. נראה שגם הנושא הזה לא יביא את העבודה. בעבודה הזו תלויה השאלה אם יחזרו לארץ השנה או אם ידחה למי יודע מתי. ההרגשה לא טובה.

ואז טלפון מאותה חברה בנושא משרת מנהל המוצר. יואב התבקש להכין תרגיל ותוך שלושה ימים להציג אותו בפניהם. יואב עבד ברצינות על התרגיל, והרגיש שהנושא לגמרי לא זר לו והוא שוחה בו היטב. ב. שאל אותו אם הוא מוכן לתת חלק מהמצגת באנגלית. יואב אמר שיתן הכל באנגלית. הרי בחו"ל זו השפה בה הוא משתמש. אני חייבת להוסיף שיואב דיסלקטי ולימוד האנגלית היה לו לגמרי לא קל, אבל עם הרבה רצון הוא השתלט על השפה ממש יפה. 

בקיצור המצגת הייתה מאד מוצלחת. יואב אמר שהמנכ"ל כל הזמן אמר:"מדהים, מדהים, מדהים". יואב חזר לחו"ל ביום חמישי ואתמול שלחו לו כבר חוזה עבודה. לא בדיוק הסכום שביקש אבל לא הרבה מתחת.