לנושא החם - יוקר המחיה

 כבר מזמן הבנתי שאין בדיוק קשר בין כמה כסף יש לאדם, ובין כמה שהוא מוציא. מה שמשחק פה זה האופי של האדם, עד כמה הוא חסכן יחסית, או בזבזן יחסית. לפי דעתי עדיף שבין בני זוג יהיה אחד חסכן ואחד בזבזן מאשר שניהם יהיו חסכנים או בזבזנים יחסית. אולי יהיו פחות ויכוחים בבית לגבי ההוצאות, אבל יהיה איזה שווי משקל. אז אצלינו במשפחה אני נוטה לחסכנות או אולי אפילו קמצנית, ובן הזוג שלי, נמצא בקוטב השני. הוא לא ממש מבזבז, אבל הרבה יותר קל לו להוציא כסף מאשר לי. בסופו של דבר אנחנו מגיעים לאיזה מצב שמתאים לשנינו. 
בינתיים, תודה לאל, אנחנו מצליחים להסתדר עם הפנסיות של שנינו שהן די צנועות, ולא גולשים למינוס, וגם לא אוכלים מהחסכונות. אבל עכשיו קשה מאד לחסוך.
אנחנו לא מנהלים מעקב מדויק על ההוצאות שלנו, כל עוד אנחנו מסתדרים. יש לנו רכב אחד בן שש שנים ובינתיים לא נראה שנחליף אותו בקרוב, אנחנו קונים ירקות אורגניים כך שזה יותר יקר אבל מרגישים ששווה לנו להוציא שם כסף, ויש המון הוצאות על ביטוחים: בריאות, רכב ודירה. גם המון כסף הולך על חוגים. בן הזוג שלי הולך לשתי סדנאות אמנות בהוצאה די גדולה וגם קונה צרכי אמנות הכי טובים וכמה שיותר. הוא גם קונה תקליטים למרות שכל ארונות הבית מתפוצצים מתקליטים, אבל זה הכיף שלו, ואם אפשר אז למה לא. אני מוציאה כסף על מנוי לסינמטק, מנויים לאתרים באינטרנט ועוד כהנה וכהנה.
מדי פעם אנחנו יוצאים לאכול בחוץ, כאשר רוצים חופש מבישולים, מדי פעם נוסעים לחו"ל, למרות שמזמן לא היינו, ובעצם זהו זה.
גם אילו היו נותנים לי עכשיו סכום גדול של כסף, אני לא יודעת מה הייתי עושה איתו. אני מרגישה שיש לי כל מה שאני צריכה. יש לנו דירה קטנה ואין מקום לסתם קישקושים. אני ממש שונאת לקבל מתנות רב פעמיות כי אין איפה לשים אותם. אז כל זמן שאפשר להסתדר, אין לי על מה להתלונן...