זה הבלוג של אסתי

  למדור השרביט החם בנושא שגרה , מאז שיצאתי לפנסיה, העולם שלי התרחב מאד. כל עוד עבדתי לא נשאר הרבה זמן לעשות דברים אחרים. במשך שלושים שנות העבודה שלי במעבדה, זה היה כל עולמי. כשיצאתי לפנסיה גיליתי שיש אפשרויות רבות. במשך 15 שנה במסגרת הטלוויזיה הקהילתית צילמתי וערכתי סירטונים. העיסוק הזה היה כל עולמי. לפני כשנתיים הדברים השתנו. קבוצת הטלוויזיה שהייתי חברה בה נסגרה בגלל חוסר תקציב, ובכל מקרה הרגשתי שמיציתי.  ואז כמו שאומרים, כשדלת אחת נסגרת נפתחות אחרות. גיליתי שיש אצלינו ברעננה אגודה של אמנים שנקראת מוזה. יש לנו בית שהעירייה יעדה לנו, ויש בו פעילויות רבות. פעם בחודש יש ציור מודל ערום, ציור פורטרט, ציור באקוורל, ציור בנוף, ציור בנוף אורבני, מעגלי שיח שבו בוחרים נושא ועובדים עליו, ויש עוד. זה כבר מעסיק אותי הרבה. יש מדי פעם תערוכות בעיר שאני משתתפת בהן והדבר דורש הרבה מחשבה ועבודה.  יש ליד הבית שלי גינה קהילתית שאולי היא הגדולה בארץ, והפעילות שם מאד אינטנסיבית. כמובן שאני לא מסוגלת לעבודה פיסית קשה, אבל יש דברים שאני יכולה לעשות, וגם יש שם ארוחות בוקר וחברותא. לפני חצי שנה ה...

לשרביט בנושא מכשירים חשמליים של פעם . ההורים שלי הגיעו לארץ בשנות השלושים מארה"ב, ואבא שלי הצליח איכשהו ליבא משם כמה מכשירים חשמליים. אני זוכרת בילדות המוקדמת שלי, שנות החמישים, שהיה לנו פרימוס ופתיליה, אבל בהמשך היה לנו כבר מקרר חשמלי, תנור חשמלי עם כיריים חשמליות וגם מכונת כביסה.  מכונת הכביסה הייתה ממש כמו זו בתמונה. בתוך הדוד היה אביזר שהסתובב והיה צריך להכניס למכונה סבון כביסה מגורר על פומפיה, ואחרי שהאביזר סיים להסתובב, היה צריך להעביר את הכביסה דרך הגלגלים לכיור ליד, לשטוף, ואחר כך להעביר שוב כדי ליבש. לא מצאתי תמונות של התנור ושל המקרר. אני זוכרת שהיה מחלק קרח שהגיע לשכונה וקשר את החמור שלו לעמוד החשמל וחילק קרח לשכנים. אבל לנו היה מקרר מאז שאני זוכרת את עצמי. בטוח השתמשנו בהמון חשמל, אבל ההורים שלי הרגישו את עצמם 'אמריקאים' וזה התאים להם. כאשר התחתנתי הייתה לנו מכונת כביסה שהייתה בזמן הסחיטה 'מטיילת' בבית.