זה הבלוג של אסתי

'הבית' בשבילי המילה 'בית' התייחסה תמיד לדירה ברח' גת 4 בחיפה. לשם עברה המשפחה כשהייתי בת ארבע, ושם גרתי עד שהתחתנתי. אף בית אחר שגרתי בו לא היה ראוי למילה 'בית' באופן שישווה לאותה דירה. בחלומות אני תמיד מגיעה חזרה ל'בית' הזה. שם גדלתי, שם רבתי עם אחותי הקטנה וקנאתי באחי הגדול, ושם התבגרתי. זו הייתה דירה בדמי מפתח שהשתרעה על כל הקומה. הול גדול בכניסה שממנו נפתחו שלושה חדרים, ושלוש מרפסות. חדר אחד של אחותי ושלי, מיטה מול מיטה ושולחן כתיבה מול שולחן כתיבה, חדר של אחי, ועל הספה בסלון הורי ישנו. אחרי שאבי נפטר ואחי, אחותי ואני התחתנו ועזבנו את ה'בית', אמי מכרה אותו ועברה לדירה קטנה. מאז לא ראיתי את ה'בית' יותר ועברו מאז כמעט ארבעים שנה. לפני כשנה כשהגעתי לחיפה, רציתי לנסות לראות שוב את ה'בית'. אני רוצה לצלם סרט על חיי, להשאיר משהו לנכדים אם יעניין אותם לדעת קצת על ההיסטוריה שלי, ועל חלק חשוב מחיי שעבר שם. כשהגעתי התרגשתי מאד לראות את הכניסה לבית, את המעקה ממנו אחותי נפלה ושברה את היד, את המדרגות הצהבהבות שלא הוחלפו...

אל על בתחילת החודש שעבר טסנו לוורשה. כמו תמיד טסנו באל על. יחסית למטוסים של חברות אחרות הכסאות נוחים ומכיון שקשה לי לשבת הרבה בגלל כאיבי הגב, זה חשוב לי. יום לפני הטיסה קבלתי מייל שלא ניתן לענות עליו שיש שנוי בטיסה ובמקום בואינג 777 יהיה איירבוס של ישראייר. כשעלינו למטוס הסתבר לנו שהכסאות במטוס קשים, המשענת לא יכולה לזוז לאחור והרווחים בין הכסאות כל כך קטנים שקשה לשבת. סבלתי כל הטיסה מכאיבי גב. כשחזרנו כתבתי מכתב לאל על והתלוננתי על כך. אחרי כשלושה שבועות קבלתי מכתב תשובה. הם טוענים שהם חייבים ללקוח רק שיגיע למחוז חפצו. הם אומרים שהחלפת מטוסים זה נוהג רגיל, ושהמטוס שקבלנו הוא בעל רשיון והיתר לטוס.  עניתי להם שאם הם רואים את ההתחייבות שלהם לנוסעים רק בכך שיש להם רשיון והם מביאים אותי למחוז חפצי, אני לא רואה שום סיבה להמשיך לטוס באל על.  באותו יום קיבלתי תשובה שהם מפצים אותי במאה דולר לטיסה הבאה. טרם עניתי להם אבל אני חושבת שנחמד שהם מפצים אותי על עוגמת הנפש שלי, אבל זה אינו פיצוי על כאבי הגב, ואם הם לא יכולים להבטיח לי לטוס במטוס שעליו שילמתי, אני לא יודעת אם ארצה...

פגשתי בחורה בסביבות גיל שלושים, דתיה לייט. השתתפנו בסדנה והיא סיפרה על הרצאה ששמעה בנושא זוגיות, ומאד השפיעה עליה כדרך חיים. המרצה אמר שיש הבדל קיצוני בין גבר לאישה. היא רוחנית והוא ארצי. הוא דיבר על סולם יעקב ואמר שהוא רואה את הגבר בתחתית הסולם ואת האישה למעלה, וזאת משום עליונותה הרוחנית של האישה. כדי שיהיה קשר בין הגבר והאישה צריך היה למעשה שכל אחד מהם יעשה חצי הדרך לכיוון בן/בת זוגו. אבל אם אישה רוצה את הגבר, כדאי שלא תחכה שיתקדם לעברה, אלא עליה לרדת לארץ ולהעלות אותו משם אליה. עליה למשוך את הגבר בדברים האהובים עליו ולעשות למענו כל שיבקש, אפילו אם אלה דברים שלא כל כך מוצאים חן בעיניה. לרדת לארץ פרושו להסכים לתאוות ולרצונות ארציים גם אם הם לא הכי מוסריים. לדבריה, המרצה אמר שזו הדרך של היהדות. הוא הביא לדוגמא את אסתר המלכה שכדי למשוך את אחשוורוש פיתתה אותו ועשתה עליו מניפולציות והסכימה לכל מה שרצה, כי כך משיגים את הגבר שרוצים. ושתי מאידך משולה ללילית, השטנית, כי היא העזה להגיד למלך "לא". הקשבתי לבחורה ולא האמנתי למשמע אזני. בחורה צעירה במאה העשרים ואחת עדיין מוכנה לקב...

אחת התלמידות האריתראיות שלי ילדה בת. קניתי שובר מתנה והלכתי עם בעלי לבקר אותה. היא שמחה וסיפרה שזה יום מיוחד עבורה משום שעוד מעט אמורים להגיע אליה אנשי דת מהקהילה שלה לברך אותה. גם בעלה הגיע מהעבודה לכמה שעות לכבוד המאורע. ואכן, הגיעו שני גברים לבושים גלימות שחורות ובעלי כובעים שחורים. אחד מהם הוא נזיר ממנזר אתיופי בהר הצופים והשני נזיר שהגיע לפני שמונה שנים מאריתראה, ועכשיו הוא הכומר של כנסיה שפועלת בתל אביב. הנזיר מירושלים כמעט לא דבר עברית, אבל הנזיר השני לומד עכשיו באולפן בחולון ויכולנו לשוחח אתו. דרך אגב, הוא קבל תעודת זהות ישראלית. זה משהו מאד מיוחד כי המקסימום שמבקשי המקלט מקבלים עד כמה שידוע לי זה ויזה לשנה. סיבת הביקור היא  שכאשר נולד בן, שבעה ימים אחרי הלידה עורכים טקס תפילה, ובמקרה של בת עושים זאת ארבע עשר יום אחרי הלידה. אותו יום היה שבועיים אחרי הלידה. שני הנזירים נעמדו והתפללו תפילה ארוכה בשפתם שלא הבנו חוץ מ"קדוס, קדוס, קדוס" שהוא כנראה קדוש, קדוש, קדוש מישעיהו. אח"כ לקחו מים מבקבוק מים מינרליים ופזרו בחדר מסביב. אחרי הטקס רצינו ללכת אבל התלמידה שלי התע...

אתמול הלכתי עם יריב ונועה לטייל בשדות. היה קריר ונעים, הגשם פסק והשביל היה מלא שלוליות. יריב נעל לנועה את המגפיים והיא קפצה מיד לתוך השלוליות בקריאות שמחה.  פניה הקטנים היו מלאי מרץ וערנות ולחייה הסמיקו. נראה שבכל רגע היא מגלה עוד חלק נפלא של העולם ובטוחה שהעולם מלא עוד ועוד חלקים כאלה.  יריב רץ אתה ושניהם קיפצו בין ובתוך השלוליות שמחים ועליזים. צמחי החלמית התנשאו לגובה משני צידי השביל, ופרחי החרדל קרנו באור השמש שהגיחה לרגע מבין העננים. פגשנו סוסים לבנים שרעו בשדה ויריב האכיל אותם בעלים של חרדל. נועה נבהלה מהחיות הגדולות שטרם ראתה כמותן ושלא דמו כלל לתמונות של סוסים שהכירה מהספרים.  הושטתי את ידי אליה והיא תפסה אותה, בטוחה שאגן עליה מפני החיה. שמחתי שנתנה בי אמון כי עברו רק יומיים מאז הגיעו לארץ.  יריב החזיק את ידה השנייה של נועה ודהרנו  בשביל תוך כדי שירה "סוסים נאים רצים באים כל עוד בם נשמה". הנשמה שלי נעתקה ויריב ונועה המשיכו בעוד אני עומדת רגע לנוח. האוויר היה רענן וטרי ואני נשמתי אותו עמוק לריאותי. לפתע חשתי אושר עצום כפי שלא חשתי זמן רב....