שינה - לשרביט החם

 נושא השינה הוא נושא בעייתי אצלי
אני מאד אוהבת לישון. אחרי שינה טובה אני במיטבי, וכשאני לא ישנה מספיק, אני לא מתפקדת כמו שצריך. שינה טובה מבחינתי היא צורך קיומי, והיא צריכה להיות לפחות שבע שעות.
זכור לי סיפור שקראתי מזמן והשאיר עלי רושם.
סיפור על מלך שהתקשה להרדם. שמו לו את הסדינים והכריות הכי רכים שיש, נתנו לו לאכול את המטעמים הכי עדינים שיש, ניגנו לו מנגינות שקטות מרגיעות. כלום לא עזר.
ואז הגיע לארמון איש עני לבוש סחבות וביקש לדבר עם המלך. בהתחלה לא רצו לתת לו אבל אחר כך הבינו שכאשר אין ברירה צריך לנסות הכל. 
האיש אמר למלך לבוא אחריו. הם הגיעו לצריף הדל של האיש. האיש נתן למלך קילשון מגל וביקש ממנו להצטרף למשפחה בעבודתם בשדה. בסוף היום הם חזרו לצריף, האיש נתן למלך לאכול לחם גס, והכין לו מקום לישון על הריצפה. 
כמובן שהמלך ישן שינה מצויינת כפי שלא ישן בחייו.
מסקנה ברורה. מי שרוצה לישון צריך להיות קודם כל עייף.
אז עם המסקנה הזאת בראש שלי, אני יוצאת להליכה בשעה עשר בערב. הדבר גם משתלב היטב עם השעות הקרירות יותר. 
בדרך כלל זה עוזר, אבל לפעמים בכל זאת אני לא נרדמת. אני מאד לא רוצה לקחת כדורי שינה או ארגעה, אז אני מנסה כל דבר אחר שאני יכולה לחשוב עליו. קוראת קצת, אוכלת משהו, רואה משהו משעמם בטלוויזיה ואפילו יוצאת שוב להליכה קצרה בשעה שתיים בלילה... לא תמיד זה עוזר וכאשר אני מגיעה לארבע לפנות בוקר, אני לוקחת חצי כדור לוריוון ונרדמת.
לאחרונה, אולי בכלל החום שמעייף אותי מאד. אני נרדמת בלי בעיות. אבל, משום מה ואין לי מושג למה, אני מתעוררת מוקדם מדי. בשש או קודם. ואחר כך, כמובן עייפה במשך היום.
אני משתדלת לא לישון בצהריים, אלא במקרים קיצוניים של חוסר שינה רציני.
קשה קשה. אני מקנאה בכל אלו שישנים  טוב בלי בעיות.