לשרביט בנושא מזגן

 כאשר עבדתי במעבדה בתל השומר, החדרים היו מחולקים לא לפי הנושא שבו עבדו, אלא לפי תחושת הקור או החום של העובדים. כך התקבצו לחדר אחד כל אלו שאהבו מזגן חזק וקור שאני לא יכולתי לשאת, והתקבצו יחד אלו שאהבו שיהיה להם חם, וכל הדרגות ביניהם.

בבית יש גם אצלינו הבדלים. אני בדרך כלל מעדיפה שלא יהיה קר מדי, בעוד בן הזוג מעדיף קר יותר. מכיוון שגם אנחנו ישנים בחדרים נפרדים, כי בן הזוג קם ממש מוקדם ואני ממש מאחרת לקום, זה מסתדר טוב גם עם המזגן בלילה. אצלי מזגן תקרה מספיק, אלא אם יש לילות מאד חמים.
שמתי לב שבדרך כלל גברים מעדיפים שיהיה יותר קר, אבל כפי שקראתי אצל טליק, זה לא המקרה.

ובסך הכל כמה טוב שיש מזגן. קשה לחיות בארץ שלנו בלי מזגן. כשהייתי ילדה וכמובן שלא היה מזגן בשום מקום, התרגלנו לחיות בלי מזגן, ורוב הזמן לא הייתה שום בעיה. בימים של חמסין קשה אמא שלי הייתה שופכת מים על הרצפה ותולה סדין רטוב על הפתחים של הדלתות. 
יש לי יומן שכתבה סבתא שלי בשנת 1935 כאשר באה מארה"ב לבקר את אמא שלי שגרה בחיפה. היא מתארת חמסין קשה, ובנוסף לכך הייתה הפסקת מים. היא כתבה שאם המצב ימשיך, לא נראה שהיא תמשיך לחיות. למזלם החמסין נשבר, המים חזרו והחיים חזרו למסלולם.
יש גם הבדל בין החום עכשיו לבין מה שהיה בילדותי. אני זוכרת שהחום הממוצע בקיץ היה 28 מעלות. עכשיו זה לפחות 31. 
אני חושבת על החטופים המסכנים שחיים בעזה בתנאים כל כך קשים. מי יודע אם יש להם אפילו מים כדי רוויה. ואני גם חושבת על האנשים הפשוטים בעזה שאינם חמסניקים ואין להם פינוקים, שחיים באוהלים בלי שום אספקת מים או חשמל. ועם רעב כבד. 

וסליחה שלא עניתי מיד על התגובות בפוסט הקודם. הפעם אשתדל לא לפשל...