ימי קורונה, בהשראת בלוגיעדה של עדה ק.




תגובות

  1. מנהל קהילת פרפרים10 באפריל 2020 בשעה 1:16

    כל הכבוד לך ולהשראה של עדה ק.

    השבמחק
  2. אנונימי10 באפריל 2020 בשעה 1:31

    כוכבית :)

    השבמחק
    תשובות
    1. אסתי הולנד עיני10 באפריל 2020 בשעה 1:49

      שמחה שאהבת את הגירסה שלי לפוסט היפה שלך..
      קראתי אצל טליק שצפיתם בערוץ 98. נחמד שיש אנשים שמכירים את הערוץ הזה שבו אני משתתפת..

      מחק
    2. אנונימי11 באפריל 2020 בשעה 0:10

      אני חושבת שאני מכירה את ערוץ 98 בזכותך - ומישהי סיפרה לי שהם נערכים לליל הסדר ביוזמה משלהם, שהתבררה כמאוד מוצלחת בעיניי. ובהמשך לכוכבית מתגובתי הקודמת - את גם תסריטאית וגם שחקנית וגם קריינית, וגם יש לך צלם במשפחה :)

      מחק
  3. אסתי הולנד עיני10 באפריל 2020 בשעה 1:32

    תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  4. ur cateded10 באפריל 2020 בשעה 4:38

    ממש צחקתי :)

    השבמחק
  5. שלי10 באפריל 2020 בשעה 6:11

    איזו מחווה חמודה :-)

    השבמחק
  6. empiarti10 באפריל 2020 בשעה 7:00

    מקסים, אסתי, אמנית אמיתית את, לקחת את הטקסט הנהדר של עדה (ועדה ק. ששיתפה איתה פעולה) וביימת סרטון יפהפה. כל הכבוד!

    השבמחק
    תשובות
    1. אסתי הולנד עיני10 באפריל 2020 בשעה 7:09

      עדה כותבת נהדר. ישבתי וצחקתי כשקראתי את מה שכתבה, וזה נראה לי כל כך ויזואלי שהחלטתי לנסות לעשות מזה סרטון. חג שמח לך ולכל המשפחה.

      מחק
  7. arik benedek chaviv10 באפריל 2020 בשעה 13:08

    חביב מאוד

    השבמחק
  8. אוגניה B.לוגי10 באפריל 2020 בשעה 23:58

    יפה אסתי
    מסתבר שאת גם שחקנית

    השבמחק
    תשובות
    1. אסתי הולנד עיני11 באפריל 2020 בשעה 0:35

      לעת מצוא, כשרק אנחנו בבית, המינימום זה צלם ושחקן, אז זה מה שיוצא...

      מחק
  9. kmo menifa11 באפריל 2020 בשעה 4:08

    מקסים. בחיי שהקורונה מוציאה מאנשים כל מיני תכונות יצירתיות רדומות יותר או פחות. ממש אהבתי את סערת הטישואים שהשתוללה במלוא עוזה לאורך כל הסרט :)

    השבמחק
    תשובות
    1. אסתי הולנד עיני11 באפריל 2020 בשעה 5:05

      באמת איך אדם בגילי משתטה כל כך? צריך וירוס בשביל זה... מאד שמחה שמצא חן בעיניך...

      מחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איך מבדילים?

 כ פי שסיפרתי כבר בעקבות החיסונים שקיבלתי התפתח אצלי פירפור פרוזדורים. אבל מה שקורה אצלי זה שקשה לי להבדיל בין התופעות שאני מרגישה בגלל הפירפור, לבין התופעות שאני מרגישה בגלל חרדה. כי המצב מדאיג אותי ומפחיד ואני מרגישה חולשה גדולה וכל פעולה שאני עושה גורמת לי לעייפות גדולה שאיתה באה גם תעוקת חזה. אז ממה התעוקה? מהבעיה בלב, מהעייפות או מחרדה? התעוקה הזו בכל מקרה לא בריאה ללב. הקרדיולוג נתן לי כדורים נגד הפירפור שעוזרים רוב הזמן, אבל העייפות והתעוקה לא עברו. לפני 12 שנה, חלק מכם אולי זוכרים, בעקבות לחצים וחוויות שונות שעברתי ירדתי במשקל בצורה חדה וכאשר הבנתי שהסיבה היא חרדה, קיבלתי כדורים פסיכיאטרים שהוציאו אותי מהבעיה והתחלתי לאכול כרגיל. אחרי שנה נגמלתי מהכדורים ומאז למעט מקרי חרדה קלים, במשך 11 שנים הכל בסדר. אתמול אחה"צ תליתי כביסה במרפסת. תהליך שכולל כפיפה לפיילה, הרמת הבגד ותלייה שלו על החבל. עם כל בגד שתליתי הרגשתי יותר עייפה אבל המשכתי כי היה לי קשה לקבל שאני לא מסוגלת לעשות אפילו פעולה כזו. כשהרגשתי מאד עייפה שכבתי לנוח ומיד הרגשתי תעוקת חזה מאד מאד חזקה. מפחיד ממש. בהדרגה ...
המשך לקרוא

שינה - לשרביט החם

תמונה
  נושא השינה  הוא נושא בעייתי אצלי אני מאד אוהבת לישון. אחרי שינה טובה אני במיטבי, וכשאני לא ישנה מספיק, אני לא מתפקדת כמו שצריך. שינה טובה מבחינתי היא צורך קיומי, והיא צריכה להיות לפחות שבע שעות. זכור לי סיפור שקראתי מזמן והשאיר עלי רושם. סיפור על מלך שהתקשה להרדם. שמו לו את הסדינים והכריות הכי רכים שיש, נתנו לו לאכול את המטעמים הכי עדינים שיש, ניגנו לו מנגינות שקטות מרגיעות. כלום לא עזר. ואז הגיע לארמון איש עני לבוש סחבות וביקש לדבר עם המלך. בהתחלה לא רצו לתת לו אבל אחר כך הבינו שכאשר אין ברירה צריך לנסות הכל.  האיש אמר למלך לבוא אחריו. הם הגיעו לצריף הדל של האיש. האיש נתן למלך קילשון מגל וביקש ממנו להצטרף למשפחה בעבודתם בשדה. בסוף היום הם חזרו לצריף, האיש נתן למלך לאכול לחם גס, והכין לו מקום לישון על הריצפה.  כמובן שהמלך ישן שינה מצויינת כפי שלא ישן בחייו. מסקנה ברורה. מי שרוצה לישון צריך להיות קודם כל עייף. אז עם המסקנה הזאת בראש שלי, אני יוצאת להליכה בשעה עשר בערב. הדבר גם משתלב היטב עם השעות הקרירות יותר.  בדרך כלל זה עוזר, אבל לפעמים בכל זאת אני לא נרדמת....
המשך לקרוא

לשרביט בנושא מזגן

  כאשר עבדתי במעבדה בתל השומר, החדרים היו מחולקים לא לפי הנושא שבו עבדו, אלא לפי תחושת הקור או החום של העובדים. כך התקבצו לחדר אחד כל אלו שאהבו מזגן חזק וקור שאני לא יכולתי לשאת, והתקבצו יחד אלו שאהבו שיהיה להם חם, וכל הדרגות ביניהם. בבית יש גם אצלינו הבדלים. אני בדרך כלל מעדיפה שלא יהיה קר מדי, בעוד בן הזוג מעדיף קר יותר. מכיוון שגם אנחנו ישנים בחדרים נפרדים, כי בן הזוג קם ממש מוקדם ואני ממש מאחרת לקום, זה מסתדר טוב גם עם המזגן בלילה. אצלי מזגן תקרה מספיק, אלא אם יש לילות מאד חמים. שמתי לב שבדרך כלל גברים מעדיפים שיהיה יותר קר, אבל כפי שקראתי אצל טליק, זה לא המקרה. ובסך הכל כמה טוב שיש מזגן. קשה לחיות בארץ שלנו בלי מזגן. כשהייתי ילדה וכמובן שלא היה מזגן בשום מקום, התרגלנו לחיות בלי מזגן, ורוב הזמן לא הייתה שום בעיה. בימים של חמסין קשה אמא שלי הייתה שופכת מים על הרצפה ותולה סדין רטוב על הפתחים של הדלתות.  יש לי יומן שכתבה סבתא שלי בשנת 1935 כאשר באה מארה"ב לבקר את אמא שלי שגרה בחיפה. היא מתארת חמסין קשה, ובנוסף לכך הייתה הפסקת מים. היא כתבה שאם המצב ימשיך, לא נראה שהיא תמ...
המשך לקרוא