חברויות ישנות

לא בא לי לכתוב על המצב הנורא. כל כך נורא שאני לא מסוגלת לכתוב. אז צריך איזו בריחה, והבלוג מצויין לשם כך. אז הנושא, חברויות ממזמן. 
יש לי חברות משלבים שונים בחיים. 
יש לי חברה מהתיכון. בשלב מסוים התנתקנו, אבל מצאתי אותה ברשת ומאז אנחנו בקשר. אבל היא גרה באנגליה. היא באה לארץ מדי שנה למרות שהיא עכשיו בכסא גלגלים (פוסט פוליו), וכשהיא באה אנחנו נפגשות, וגם  ביקרתי פעם בביתה באנגליה. היינו חברות מאד טובות בזמן התיכון ומשהו מהקשר הזה נשאר למרות השנים הרבות שעברו.
חברה נוספת היא מהצבא. אנחנו בקשר כל השנים, אבל לא נפגשות הרבה. אנחנו מקפידות לברך אחת את השניה כל שבת וגם לשלוח תמונות מהמשפחה מדי פעם אבל המרחק מקשה על פגישות.
לפני שנתיים פגשתי במפתיע עוד חברה מהתיכון בארוע שבו נכחו חברה שלי וחברה שלה, ולמרות שלא התראינו שנים רבות רבות, הצלחנו להכיר אחת את השניה. מאז אנחנו בקשר רציף, מבקרות עם המשפחות ומדברות הרבה. אני מרגישה שיש משהו בכך ששתינו באנו מאותו הכפר (חיפה, הכרמל) ומשהו במנטליות נשאר אצל שתינו למרות ששתינו עזבנו את חיפה מזמן. 
מאידך, חברה נוספת מהתיכון שחידשתי איתה קשר, לא הצלחנו לשמור את הקשר, ומשהו לא הסתדר והקשר נותק.
החברות שלי היום חלקן מפעילות משותפת בטלוויזיה הקההילתית. במשך כעשרים שנה היינו נפגשים מדי שבועיים לשלוח מגזין משותף לערוץ הקהילתי. למרות שהקבוצה התפרקה לפני כמה שנים, אנחנו, הבנות של הקבוצה, ממשיכות להפגש אחת לחודש, כל פעם בביתה של מישהי אחרת בקבוצה. הקשר שנוצר, האהבה לסרטים, ההכרות העמוקה, כל זאת נשאר לנו.
וחברות אחרות כיום הן מפעילות משותפת בציור. אנחנו נפגשות מדי שבוע במקלט ששכרנו מהעיריה ואנחנו מציירות יחד. 
כל מלחמה אנחנו צריכות לרוקן את המקלט כי הוא עירוני, וכך גם עכשיו כמובן.
וחזרתי להווה.