זה הבלוג של אסתי

 כ פי שסיפרתי כבר בעקבות החיסונים שקיבלתי התפתח אצלי פירפור פרוזדורים. אבל מה שקורה אצלי זה שקשה לי להבדיל בין התופעות שאני מרגישה בגלל הפירפור, לבין התופעות שאני מרגישה בגלל חרדה. כי המצב מדאיג אותי ומפחיד ואני מרגישה חולשה גדולה וכל פעולה שאני עושה גורמת לי לעייפות גדולה שאיתה באה גם תעוקת חזה. אז ממה התעוקה? מהבעיה בלב, מהעייפות או מחרדה? התעוקה הזו בכל מקרה לא בריאה ללב. הקרדיולוג נתן לי כדורים נגד הפירפור שעוזרים רוב הזמן, אבל העייפות והתעוקה לא עברו. לפני 12 שנה, חלק מכם אולי זוכרים, בעקבות לחצים וחוויות שונות שעברתי ירדתי במשקל בצורה חדה וכאשר הבנתי שהסיבה היא חרדה, קיבלתי כדורים פסיכיאטרים שהוציאו אותי מהבעיה והתחלתי לאכול כרגיל. אחרי שנה נגמלתי מהכדורים ומאז למעט מקרי חרדה קלים, במשך 11 שנים הכל בסדר. אתמול אחה"צ תליתי כביסה במרפסת. תהליך שכולל כפיפה לפיילה, הרמת הבגד ותלייה שלו על החבל. עם כל בגד שתליתי הרגשתי יותר עייפה אבל המשכתי כי היה לי קשה לקבל שאני לא מסוגלת לעשות אפילו פעולה כזו. כשהרגשתי מאד עייפה שכבתי לנוח ומיד הרגשתי תעוקת חזה מאד מאד חזקה. מפחיד ממש. בהדרגה ...

  גדלתי בבית שהיה בהחלט מעל לממוצע מבחינה כלכלית. ההורים שלי היו ותיקים בארץ, לאבי היתה סוכנות ביטוח וקהל לקוחות גדול. אמי הייתה עקרת בית וגם החזיקה עוזרת. כבר בשנות החמישים למאה הקודמת היה לנו מקרר כאשר עדיין היה מחלק קרח שחילק לשכנים, והייתה לנו מכונת כביסה בדגם מוזר כאשר אצל החברות שלי עדיין כיבסו הכל ביד. אבל ההורים שלי היו חסכנים עד גבול קמצנים ולא הייתה שום תחושת רווחה בבית. לא קיבלתי שום בגד חדש עד שהוכחתי שהקודם או נקרע או קטן עלי. כמובן לא שום תכשיט או משהו אחר לא חיוני. קראתי את האסופית והזדהיתי איתה עם הרצון הלא ממומש לשמלה עם שרוולים תפוחים. לפחות מתיו, ה'אב המאמץ' שלה הבין אותה וקנה לה. אבא שלי לא קנה. אני רציתי תחתית מתחת לחצאית שתנפח אותה כפי שהיה נהוג אז. אבל לא קיבלתי. היה לי יומן ובו רשמתי את כל הדברים שחלמתי עליהם ומעולם לא קיבלתי. לאמא שלי היה פתגם שהייתה חוזרת עליו, אינני זוכרת מי המקור: אם ההכנסה שלך דולר וההוצאות שלך 99 סנט גורלך אושר ועושר, אם ההכנסה שלך דולר וההוצאות שלך דולר וסנט, גורלך רע ומר. בסופו של דבר יצאתי גם אני קמצנית\חסכנית. תמיד דואגת לא להו...

  עניין התגובות של האנשים לחורף ולקיץ הוא עניין אכן מוזר. אני אישה של חורף ואני לא מסוגלת בכלל להבין איך אפשר לאהוב את הקיץ. בחורף כשקר אפשר להתעטף בסוודר, מעיל, מה שרוצים. בקיץ אפשר להוריד את העור? הלוא אי אפשר לשהות דקה אחת בחום הנורא הזה שבחוץ... כל היום סגורים בבית עם המזגן... ואם כבר מדובר במזגן, יש מקומות שבהם החליטו פשוט להקפיא אנשים וכנראה שהחום עלה להם לראש עד שהם כבר שכחו איזו טמפרטורה נעימה לגוף... נולדתי וגדלתי בחיפה בכרמל בתקופה שבה לא היו שום מזגנים. לא בבית, לא בבית הספר, לא באוטובוסים ולא באולמות הקולנוע. מקסימום פתחו את הגג בקיץ... אבל לא היה מאד חם חוץ מבתקופת החמסינים. אז אמא שלי הייתה תולה סדינים רטובים על פתחי הדלתות ושפכה מים על הרצפה. גם עכשיו אחי שגר בכרמל לא מדליק את המזגן עד לצהריים כי שם באמת לא כל כך חם.  אבל כשעברתי לגור במרכז הקייצים הפכו להיות מכה. עכשיו עם ההתחממות הגלובלית זה נעשה ממש בלתי נסבל. עכשיו לשמש יש חוצפה לחמם אפילו בחודשי הסתיו והאביב. אי אפשר לברוח ממנה. היא מקרינה מלמעלה ואני מחכה כבר שיגיע החורף ונוכל להפטר ממנה קצת... בחורף אני א...

הבן שלי, יואב, שחי כבר כשבע שנים בחו"ל הגיע לארץ. בתחילה הוא הגיע  לבד לשבועיים ואחר כך הגיעו גם אשתו והילדה בת הארבע וחצי. הוא בא לחפש עבודה פה כי הם רוצים לחזור לארץ. לפני הקורונה הם התכוונו לחזור, וכבר רשמו את הילדה לגן, אבל אז הזמן לא התאים לחפש עבודה כאשר כולם בחל"תים, והעניין נדחה בשנה. עכשיו כבר תוכנן לו מראש ראיון עבודה שנשמע די מבטיח. היו שיחות זום טובות מחו"ל, וכמה ימים לאחר שהגיע כבר הוזמן לראיון. יואב בוגר בצלאל בעיצוב תעשייתי. במשך השנים עבד כעצמאי ופיתח יוזמות שונות, ובחו"ל עם יוקר המחיה הזול הוא הסתדר יפה. בארץ הוא העדיף שתהיה לו משרה עם הכנסה קבועה ופרושו להיות שכיר. כאשר התקשרו אליו מהחברה להזמין אותו לראיון שאלו אותו אם הוא פתוח לבדוק הצעות נוספות בחברה, כמו משרה גבוהה יותר, של מנהל מוצר. יואב הסכים אחרי שברר אם הדבר מקובל גם על אותו בחור שאתו סיכם את הראיון למשרת מעצב. נקרא לו א. נאמר לו שהדבר מקובל על א. אם כך יואב עבר ראיון עם ב. בנושא משרת מנהל המוצר, ראיון שהיה טוב, אחר כך שלחו אותו לפסיכולוג תעסוקתי שנתן לו מבחנים שונים וגם את זה הוא עבר בהצל...

  א ת חיסון הקורנה פחדתי מאד לעשות. אחרי חיסון השפעת שעשיתי לפני שנתיים הייתי מאושפזת שלושה ימים לייצוב המלחים בגוף עקב הקאות מרובות. יש לי גם שפע אלרגיות. חששתי. שלוש פעמים הלכתי וברחתי, פעם אחת אפילו הפשלתי את השרוול אבל בכל זאת קמתי וברחתי. בסופו של דבר נכנעתי ללחצים מכל הכיוונים, בעיקר מצד הילדים שלי שדאגו לי דאגה כנה. ומשהו נוסף: רציתי להמשיך את ההתעמלות בבריכה שאהבתי כל כך ובלי כרטיס ירוק אין כניסה. למחרת החיסון הרגשתי רע וכך ארבע ימים נוספים. אחר כך התאוששתי קמעה ויצאתי להליכה קצרה. הספקתי ללכת כעשר דקות, בשביל של עליה מתונה, ופתאם הרגשתי איך הלב שלי דופק בפראות. מעולם לא חשתי דבר כזה. זה היה מבהיל. הלכתי לרופא המשפחה וסיפרתי לו. הוא אמר שכנראה תופעה זו קשורה לדלקת שהחיסון יוצר בגוף, וזו תופעה רגילה ואין מה לדאוג. הוא המליץ לעשות את החיסון השני, אבל גם הפנה אותי לקרדיולוג. חיפשתי קרדיולוג שיקבל אותי לפני החיסון השני כדי שייעץ לי אם המצב בלב רציני או לא ואם כדאי לעשות את החיסון השני. הוא הפנה אותי לבדיקת אקג בהולטר 24 שעות, בדיקה שלוקח זמן רב לקבל עבורה תור. וגם המליץ שאעשה א...

בצעירותי עבדתי תקופה מסויימת בהנה"ח. הבוס שלי בא אלי יום אחד ואמר שאני לא מנה"ח טובה. שאלתי במה טעיתי, והוא אמר שלא טעיתי אבל מנה"ח טובה לא עובדת רק לפי החוק, אלא יודעת למצוא את הפרצות בחוק ויודעת איך לעקוף את החוק. הוא צדק מהבחינה הזו, אני לא שם, זה לא מתאים לי, ואין סיכוי שאדע איך לעשות את זה. אני תמימה מדי ואולי טפשה מדי... במשך השנים למדתי להבין קצת יותר איך העולם שלנו מתנהל, ואני מבינה מדוע ביבי משלם סכומי עתק לגדוד עורכי הדין שלו, שכנראה מומחים בפרצות ובעקיפה של החוק לצרכיהם. אבל עדיין הייתי תמימה לגבי השופטים. האמנתי שהם שופטים בצורה ישרה לפי החוק, ולחוק יש דרך אחת ישרה. אני יודעת שמי שמחפש פסוק בתנ"ך לתמוך בטיעון כלשהו, יכול למצוא גם פסוק שיטען ההפך. אבל האם גם בחוק יש אפשרות לפנים רבות לאותו חוק? בתמימותי האמנתי שלא כך הדבר. ותמהתי מדוע אילת שקד טרחה כל כך להחליף שופטים לכאלו שיתאימו להשקפת עולמה. מדוע זה יכול לשנות? בסופ"ש הקודם מצאתי ב"הארץ" ראיון עם שני שופטים: ישעיהו שנלר וד"ר קובי ורדי. שניהם שופטים מאד ותיקים. מה שבטוח אני פשוט...

מה שמטריד אותי עכשיו וזה מקום טוב לכתוב עליו, זה הסיפורים על הקורונה. כמו שכתבה עדה בבלוג שלה, יש הרבה דברים לא ברורים ולא מובנים בכל ההתנהלות של משרד הבריאות, ורוה"מ שלנו. מוזר שכולם מדברים על מספרים ולא על אחוזים. נשמע לי ממש הזוי לדבר על 300 חולים בניו יורק ו30 בתל אביב. מה המשמעות של המספרים האלו בכלל? וכפי שעדה כתבה, למספרים האלה אין משמעות גם כאשר לא מציינים את מספר הבדיקות שנעשו. אז לכל זה כבר התרגלתי. אבל לאחרונה קראתי שיש תחלואה רבה בקרב העובדים הזרים, ומבקשי המקלט. אתמול סתם שוחחתי עם כמה אנשים והם אמרו שהבעיה של הקורונה התחילה עם העובדים הזרים. זה מה שהם הבינו מכלי התקשורת. גם ראיתי כתבה על אוחנה מטייל בדרום תל אביב עם שפי פז, והיא אומרת בשמחה שעוד מעט יהיה פתרון לבעיה של דרום העיר ושל ה"מסתתנים". אני משערת מה סוג הפתרונות שהיא מחפשת.  דיברתי עם סיגל קוק אביב, אישה שמתנדבת הרבה עם מבקשי המקלט בתל אביב. היא סיפרה שכנראה אשה מבקשת מקלט שטיפלה בחולה בתל השומר נדבקה ממנה, והיא הדביקה כמה ילדים. אבל זה הכל מה שהיה. אוכלוסית מבקשי המקלט צעירה יחסית, התחלואה...