לנושא החם: כסף...
גדלתי בבית שהיה בהחלט מעל לממוצע מבחינה כלכלית. ההורים שלי היו ותיקים בארץ, לאבי היתה סוכנות ביטוח וקהל לקוחות גדול. אמי הייתה עקרת בית וגם החזיקה עוזרת. כבר בשנות החמישים למאה הקודמת היה לנו מקרר כאשר עדיין היה מחלק קרח שחילק לשכנים, והייתה לנו מכונת כביסה בדגם מוזר כאשר אצל החברות שלי עדיין כיבסו הכל ביד.
אבל ההורים שלי היו חסכנים עד גבול קמצנים ולא הייתה שום תחושת רווחה בבית. לא קיבלתי שום בגד חדש עד שהוכחתי שהקודם או נקרע או קטן עלי. כמובן לא שום תכשיט או משהו אחר לא חיוני. קראתי את האסופית והזדהיתי איתה עם הרצון הלא ממומש לשמלה עם שרוולים תפוחים. לפחות מתיו, ה'אב המאמץ' שלה הבין אותה וקנה לה. אבא שלי לא קנה. אני רציתי תחתית מתחת לחצאית שתנפח אותה כפי שהיה נהוג אז.
אבל לא קיבלתי. היה לי יומן ובו רשמתי את כל הדברים שחלמתי עליהם ומעולם לא קיבלתי.
לאמא שלי היה פתגם שהייתה חוזרת עליו, אינני זוכרת מי המקור: אם ההכנסה שלך דולר וההוצאות שלך 99 סנט גורלך אושר ועושר, אם ההכנסה שלך דולר וההוצאות שלך דולר וסנט, גורלך רע ומר.
בסופו של דבר יצאתי גם אני קמצנית\חסכנית. תמיד דואגת לא להוציא יותר ממה שיש. תמיד לחסוך. והפלא ופלא גם הילדים שלי יצאו ממש כאלה. אנחנו לא מסוגלים לבזבז. תמיד מחשבים כל הוצאה.
לאחרונה החלטתי שמכיון שלא נשארו לי יותר מדי שנים לחיות, אולי כדאי שאהנה קצת יותר מהכסף, וחשבתי הרבה מה הייתי רוצה שיהיה לי ואין לי, אבל כל מה שהצלחתי לחשוב עליו היה עוד עדשה למצלמה. אז כנראה שבאמת לא חסר לי דבר... ולמעשה זו ההרגשה שמלווה אותי כל הזמן. הכל בסדר.
אז זו כמובן לא כל התמונה. למרות שעבדתי כל חיי במשרה מלאה, המשכורות שקיבלתי ממשרד הבריאות כעובדת מעבדה היו ממש נמוכות, אם לא לומר מגוכחות. הבנות שהחליפו אותי כשיצאתי לפנסיה צריכות לבקש השלמת הכנסה מבטוח לאומי למרות שהן בעלות תואר ראשון וכמה שנות נסיון. מי שבאו לעבוד עכשיו במעבדה בבית חולים הם בעיקר ערבים. קודם היו רוסים אך הם התקדמו.... כתוצאה מכך גם הפנסיה שלי עכשיו על הפנים. הבעל שלי שעבד בתעשיה האווירית ועכשיו בפנסיה מקבל קצת יותר ממני, אבל גם כן לא הרבה. הבן הגדול שלי מסודר מבחינה כלכלית, אבל הקטן לא מצליח לקנות דירה וכנראה שגם לא יצליח ואין בידי לעזור לו. אבל זה המצב של כל הדור הזה. ועדיין התחושה שלי שבסך הכל בסדר...
תוך כדי קריאה רציתי להגיב שאת מאושרת כי לא חסר לך דבר, אבל סוף הרשומה באמת עצוב...
השבמחקובכל זאת יפה שאת מסתדרת עם מה שיש ולא מרגישה שחסר לך הרבה. (האם יש לך שמלה עם שרוולים תפוחים? ;-) )
יש לי שמלה שהחצאית שלה תפוחה. נראה קצת מיושן, אבל אני אוהבת אותה...
מחקוכנראה שמה שחשוב באמת זו התחושה שבסדר, וזה בסדר...
סוד הצניעות.
השבמחקחונכנו לחיות בהתאם לצרכים האישיים ולא כדי לנקר עיניים.
עובדה שלא חסר לך דבר, כנראה שההתנהלות הכספית שלכם נכונה.
כי פעם באמת קנו רק דברים שצריך
השבמחקאנחנו חיים היום בדור של אנשים שקונים דברים שלא באמת צריך.
אנשים קונים דברים כי "לכולם יש" כמו איזה עדר
בכל קניה שאני עושה אני שואלת את עצמי אם אני באמת צריכה את זה. אם התשובה בסוף היא לא אני לא קונה.
ובסך הכל לא צריך הרבה בחיים...
מחק