ימי הקורונה שלי



הטלפון שלי מצלצל שוב ושוב. בחור משועמם מהודו הגיע אלי לטלפון, אין לי מושג איך, אבל הוא מתעקש להמשיך לדבר איתי. נמאס לי ואני כבר לא עונה לו. בכל העולם יושבים אנשים משועממים שמחפשים חברה בכל מיני דרכים. 
מזמן לא כתבתי, הייתי מספרת לעצמי שאני עסוקה. אבל עכשיו אני כבר לא יכולה להשתמש בתרוץ הזה. אני מסוגרת בבית כמו כולם. ובכל זאת אני עדיין מרגישה שאין לי זמן. אז איך בכל זאת אין לי זמן? זהו. שאין לי זמן.... אם מקודם הייתי רצה לבריכה, לחוג ריקודי עם, לפגישת קבוצת הטלוויזיה, לפגישות עם חברות, לסרטים, להצגות וגם לצילומים, עכשיו כל זה איננו. אז מה יש?
אינסוף של אפשרויות. כל גוף שמכבד את עצמו, נותן דרך האינטרנט משהו חינם. אולי כדי שלא נשכח אותם, מתוך תרומה אמיתית לציבור, מתוך סולידריות, או כל סיבה אחרת. אינסוף הצעות. הסינמטק שאני מנויה בו נותן כל יום סרט. בדרך כלל הסינמטק הזה פעיל רק מרביעי עד שבת. עכשיו כל יום לפחות סרט אחד, הרבה פעמים שניים. המדריך של ההתעמלות בבריכה נותן שיעורי התעמלות דרך זום שלוש פעמים בשבוע. איזה כיף. מועדון הגימלאים נותן כל יום תכנית מלאה דרך הפייסבוק. הרצאות, התעמלות, צ'י קונג, מדיטציה, התעמלות קוגנטיבית, וגם הצגות. היום 'הדיבוק' של תיאטרון גשר. אתמול זה היה 'החולה המדומה' של תיאטרון החאן. היה מקסים. יש לנו מנוי להצגות ואנחנו רואים שש בשנה. זה גם מאד יקר. עכשיו אנחנו רואים כל יום.  'פנזינג' נותן בחינם הרצאות. מזמן רציתי לשמוע את אנבלה שקד. אבל זה היה כרוך בנסיעה לתל אביב. עם הפקקים זה לפחות שעה כל כוון. למי בא... אז עכשיו זכיתי לשמוע את ההרצאה הזו בחינם ואפילו מבלי להצטרך לצאת מהבית. אפילו הבולשוי המוסקבאי מביא בחינם בלט ואופרה. אתמול הייתה אופרה. רציתי לראות אבל היתה שיחה של שני עורכי דוקו מפינלנד עם הרבה טיפים לעריכה, שהעדפתי על פני האופרה. אני גם לומדת תוכנה שרציתי מזמן ללמוד.
חוץ מכל זה, אני רגילה לצאת בערב להליכה. זה מעייף את הגוף ומנעים לי את השינה, ובעיקר זה טוב לנשמה. אני הולכת בגינות והאוויר טרי ונעים. עכשיו עצי ההדרים מדיפים ריחות מתוקים משכרים ממש. אז קשה לי לשבת בבית ולא לצאת. הפתרון הוא להלוות את הכלב של הבן שלי. אני מגיעה אליהם והם מורידים לי אותו למטה. אני שמה את המסיכה ועושה יחד איתו את ההליכה. צריכה להעצר כשהוא רוצה להריח כל עץ ועמוד, אבל זו בכל זאת הליכה.
אני יודעת שהמצב במדינה על הפנים. כבר מערכות הבחירות המיותרות בזבזו המון כספים שאין, כבר ההסכמים הקואליציוניים בזבזו כספים שאין, ועכשיו הכלכלה בבור עמוק. אני יודעת שהמחלה הזו שמשתוללת בעולם היא בעיה רצינית שטרם נמצא לה פתרון. אני גם יודעת שהפוליטיקה עכשיו מעצבנת ואין לי חשק בכלל לכתוב עליה. 
אבל, יש את מה שאני יודעת, ויש את הבועה שלי שבתוכה אני חייה ואני חייבת להיות בבועה כדי להמשיך לחיות. אז יש לי רגשי אשמה שאני מרגישה טוב ולא בוכה, אבל לא יותר מדי...

תגובות

  1. לא צריך רגשי אשמה. תיהני, ויופי שאת מוצאת דרכים להיות עסוקה, ללמוד, ליהנות ולהתקדם, ואפילו לעזור בטיפול בכלב של הבן. אני הייתי שמחה לנסות קצת מהדברים האלה שאת מספרת עליהם, אבל כל הזמן עסוקה עם הקורסים המקוונים שלי ועם אינסוף העבודה שהם דורשים.

    השבמחק
    תשובות
    1. אולי תוכלי להתפנות בערב לאיזו הצגה או סרט? כדאי..

      מחק
  2. וואו אסתי. כל הכבוד. על הפעילויות. אצלי העיקר הליכה. בישול. תשבצים. קצת סרטים בנטפליקס. מוסיקה. קשקשת בווצאפ. חדשות. ...

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מנסה לנחש מי את כי לא כתבת....... השם שלך מתחיל באות נ'?

      מחק
  3. עצרתי על הבחור מהודו. וואוו. זה קצת משעשע. אני נתתי אתמול שיעור מקוון לקבוצת חברים וביניהם היה אחד שלא ראיתי ארבעים שנה. פתאום הוא רוצה לדבר. כמובן, על השיעור של אתמול. ואני מריחה היטב את הפלירטוט ואומרת הממממ. נחמד. עדיין יש לי את זה. מעבר לזה, נפלא שאת רואה הצגות וסרטים ויוצאת לסיבוב עם הכלב. לא בטוחה שזה פוליטיקלי קורקט, אבל ממש כיף לי ככה. נו, אני מיזנתרופית ידועה.

    השבמחק
    תשובות
    1. בסופו של דבר חסמתי את הבחור מהודו כי הפלירטוט שלו הגזים בגדול. ממש לא פוליטיקלי קורקט אפילו לכתוב על זה...
      ואת לא נראית לי מיזנתרופית בכלל, לפחות פה אצלינו ברשת. בדיוק להפך. אבל כיף כנראה להיות גם קצת בשקט בבית...

      מחק
  4. איזה פוסט כיפי. אין צורך להרגיש אשמה, מתאים לאדם יצירתי כמוך לחיות בבועה. למרות שאת יוצאת ונפגשת עם חברים ועסוקה פעילויות מגוונות קל יותר להסתגר, להרהר, לתכנן, לדמיין וכו'.
    שיעבור כבר ונחזור לחיים הנורמליים שהיו.

    השבמחק
    תשובות
    1. כן, אני בהחלט מחכה לחזור לחיים נורמליים עם פרוייקטים שהתחלתי ונעצרו. איך את מרגישה בסגר הזה?

      מחק
  5. ממש אין מקום לאשמה. כל מי שמצליחה לשמור על מוראל גבוה בתקופה הזאת תואם במעט לעולם כולו, כך אני מרגישה. נשמע שאת לא פחות עסוקה היום מאשר בד"כ וזה נפלא.
    לגבי הבחור מהודו...מוזר ביותר.

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן, אני עסוקה לא פחות מבימים רגילים, אבל הכל מקבל צורה אחרת, וזה מעניין. אני צריכה להתארגן ולסדר לעצמי את היום יותר טוב. זמן להתעמלות, זמן לסרטים וכו'. הבנתי שגם את עסוקה.. לא הבנתי אם את רואה את הנכדים או בכלל לא...

      מחק
    2. אני כבר בכלל לא רואה את הנכדים. אני לא רואה אף אחד פרט לבעלי. רק בוידאו

      מחק
  6. היי אסתי, מעריצה את ההספק שלך, אני דווקא מרגישה בסלואו מוישן, למרות שיש לי את מישי ואני מטיילת מחוץ לבית וגם פוגשת אנשים בגינת הכלבים. אבל הימים דומים מידי זה לזה. תהיני ממה שיש וממה שאת עושה, שבת נהדרת

    השבמחק
    תשובות
    1. סלו מושן זה גם טוב. מנוחה מריצות היומיום. תהני גם את!

      מחק
  7. וטוב שלא. רק רגשי אשמה חסרים לנו בימים אלה?

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הרגלי אכילה ומשקל

חוויות הזויות מהמלחמה שהייתה

עזה