מי נתן לי רשיון נהיגה

 אני אוהבת את השרביט החם, לא צריך לחשוב מה לכתוב, יש נושא מן המוכן. 

אחרי הצבא, חבר של אח שלי שהתחיל ללמד נהיגה הציע לי לנסות שיעור אחד. ניסיתי והיה נחמד. חיפה מלאה עליות שהן מנקודת ראות אחרת ירידות, והנהיגה בהן לא קלה ומאתגרת. יש אפילו מסלול של טסטים שיש בו סיבוב חד ומיד אחריו עליה שבה יש להחליף להילוך לראשון. כמובן שאז טרם היו הילוכים אוטומטיים. הרגשתי שאני עושה חייל, אבל מכיון ששנת הלימודים הייתה במרחק חודשיים, ונרשמתי ללמוד באוניברסיטת תל אביב, קיויתי שאוכל להספיק לעשות את הרשיון לפני תחילת הלימודים. לקחתי בסך הכל עשרים שיעורים בחודשיים האלה, והמורה לנהיגה אמר שנראה לו שאוכל לגשת לטסט. הוא סידר לי טסט ממש לפני תחילת הלימודים ולמרות שעדיין לא הסתדרתי לגמרי עם החנייה, קיויתי שאעבור.

המסלול בטסט לא כלל למזלי את ההילוך הראשון באמצע העליה, אבל גם הוא לא היה קל. לפחות, לי לא היה קל. אפילו את החנייה עשיתי לא הכי טוב. הטסטר שאל אותי אם בהתחלה יהיה מי שישב לידי כאשר אני נוהגת ואמרתי לו שאין בעיה. יהיה.

את הטסט עברתי. פעם ראשונה שניגשתי אחרי עשרים שיעורים.. הייתי מאד מרוצה מעצמי.

כשבועיים אחר כך אחי נסע לבלות בעכו עם חברה שלו ועוד חבר. שלושתם ישבו במושב האחורי של האוטו, ואני נהגתי. בשיעורי הנהיגה מעולם לא יצאתי מחוץ לעיר, והמהירות המקסימלית שנהגתי בה היה 50קמ"ש. כשנהגתי לעכו בכביש הפתוח בערב, האצתי ל80 קמ"ש בערך בדומה לתנועה סביבי. אז עוד היו נוהגים במהירות כזו. אבל מה שקרה זה שהרגשתי שאני לא שולטת בהגה. או שהוא לוקח אותי יותר מדי ימינה או יותר מדי שמאלה. בקיצור התחלתי לזגזג בכביש, ימינה ושמאלה. אח שלי סוף סוף שם לב שמשהו לא תקין ומהמושב האחורי תפס את ההגה ויישר אותו ואמר לי להאיט. בדיוק ברגע הזה היינו על השוליים. האטתי אבל זה לקח קצת זמן. בינתיים ראיתי עמוד עם תמרור לפני העיניים, ושנייה אחר כך הוא כבר לא היה לפני העיניים. פשוט עף מהעיניים. ואז עצרתי.

לא הייתי מסוגלת לנהוג שוב. הרגשתי שההגה בורח לי מהידיים ברגע שהתחלתי לנהוג. אח שלי היה אז כמה שנים אחרי קורס טייס שממנו העיפו אותו אחרי שנה, אחרי שכבר טס בעצמו. הוא אמר שכאשר מישהו בקורס היה עושה פשלה, מיד היו מעלים אותו לטיסה נוספת כדי שהתחושה הלא טובה לא תתפס אצלו. הוא יעץ לי לקחת עוד שיעורי נהיגה. הפעם אצל מורה ותיק ומנוסה. לקחתי עוד כעשרה שיעורים. למרות שהמורה היה מנוסה לא היו לו עדיין תלמידים עם רשיון נהיגה, אבל לא נהגתי יותר טוב מהם.

כמה חודשים לאחר מכן ראיתי בעיתון ידיעה שנתפס מורה לנהיגה ששיחד טסטר להעביר תלמידים שלו. זה היה המורה שלי.


תגובות

  1. איזה סיפור מוזר ומעניין... האם אחר כך חזרת לנהוג? והיום את נוהגת?

    השבמחק
    תשובות
    1. כן, בהחלט. אחרי עשרת השיעורים הנוספים קיבלתי ביטחון ואני נוהגת כל השנים. בשנים האחרונות אני משתדלת לא לנהוג בלילה באזורים חשוכים. חוץ מזה אין בעיות.

      מחק
  2. אז בעצם את אומרת שהמורה המושחת המשחד טסטרים השיג לך רישיון כאשר עוד בכלל לא היית מוכנה לנהוג? איזה חוסר אחריות! אני שמחה שבכל זאת בסוף את נוהגת והכל בסדר. סיפור נהדר ותודה שתרמת למדור השרביט החם :)

    השבמחק
  3. אכן לא הייתי מוכנה לנהוג. לכן כנראה הטסטר שאל אם יהיה מי שישב לידי כשאני נוהגת. וטוב שאחי ישב מאחורי אחרת אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה.
    עוד כמה שנים אחרי המקרה כשהייתי עוברת בדרך מעכו לחיפה הייתי רואה את התמרור עומד שם עם קצת סימני עדות למה שעבר.

    השבמחק
  4. את יודעת מה היה העונש לאותו מורה משחד? גם אני איכשהו עברתי טסט בלי לדעת לנהוג. לא נראה לי שהיה שוחד, כי זה שהיה איתי לא עבר, אבל באמת לא ברור לי איך עברתי. הטסט היה באזור גדרות, היה רמזור אחד שבדיוק ביום הטסט היה מקולקל. לא ביקשו ממני לחנות ועליתי קצת על כיכר תנועה. האמת גם יש מצב שהייתי קצת שיכורה כי דודה שלי נתנה לי רסקיו ואני פשוט שתיתי את כל הבקבוק (אני אף פעם לא שותה אלכוהול והייתי מאוד קטנה). מה שאני זוכרת מהטסט זה שתופפתי על ההגה לפי הקצב של השירים ברדיו.
    איך את היום? השתחררה הטראומה?

    השבמחק
    תשובות
    1. אולי הטסטר שלך היה גם הוא קצת במצב שתוי ונהנה מהתיפוף שלך, ולא שם לב לכיכר התנועה...
      אינני יודעת איזה עונש המורה קיבל כי לא הייתי בקשר איתו ובעיתון לא צויין.
      אחרי עשרת השיעורים שלקחתי אחרי הרשיון המשכתי לנהוג ומאז אני נוהגת בשיגרה. רק לאחרונה קשה לי בכבישים חשוכים בלילה...

      מחק
  5. אני לא נוהגת (למרות שיש לי רישיון). יותר מדי פוחדת, כל השרירים היו נתפסים לי כשהייתי מנסה... אז ויתרתי על זה ודי.

    השבמחק
    תשובות
    1. גם כלתי לא נוהגת, מעדיפה לנסוע בתחבורה ציבורית.
      את ממשיכה לחדש את הרשיון?

      מחק
  6. תשובות
    1. גם את הטסט שעשיתי על אופנוע 50cc עשיתי בפעם הראשונה, אבל זה סיפור אחר, הפעם בלי שוחד...

      מחק
  7. מזכיר לי שפעם לא היה חובה של מינימום שיעורים כמו שיש. היית יכולה לעשות כמה שיעורים שאת רוצה. ולגשת לטסט. ואם היית מוכנה כמובן היית יכולה לחסוך ולקחת נגיד 10-15 שיעורים. היו המון חבר'ה שהכרתי שהם מושביניקים שכבר ידעו לנהוג הרבה לפני הגיל שבו עושים רישיון נהיגה וחסכו ככה כסף. היום אם אני לא טועה צריך לקחת מינימום 30 שיעורים לפני שניגשים לטסט. והמחירים מאז לפני 20 שנה עלו מאוד (אחותי הוציאה רישיון נהיגה לא מזמן וזה עלה לה כ5000 ש"ח).

    גם היום לפעמים מוזר לי איך כל מיני אנשים עוברים טסט, ואחר כך בכביש רואים אותם נוהגים גרוע ביותר.

    לי אישית אין רישיון נהיגה, לא עשיתי כשהייתי בתיכון, היו לי דברים חשובים יותר.
    עכשיו אני חושבת לעשות, גם המליצו לי לעשות על אוטומט (בטענה שאין היום הרבה מכוניות ידניות בישראל וגם בגלל שזה יותר קל).
    גם בגלל שאני גרה במושב ולכל דבר צריך לנסוע לאנשהו.
    למרות שבכל הנוגע לעבודה אני מעדיפה לנסוע בתחבורה ציבורית (ואז אני חוטפת שנ"צ לחצי שעה -שעה, שאת זה אי אפשר לעשות כשנוהגים).
    אבל תודות לקורונה, אני לא ממש ששה לנסוע בתחבורה ציבורית....

    השבמחק
    תשובות
    1. מי שגר בעיר גדולה, עדיף שלא יחזיק רכב כי הכי נוח לנסוע בתחבורה ציבורית וגם אין מקום להחנות רכב פרטי. אבל בגלל שאת גרה במושב, אני מניחה שמתי שהוא תעשי רשיון נהיגה ותקני רכב. שיהיה בהצלחה כשיהיה!

      מחק
  8. וואו איזה סיפור. טוב שאחיך היה שם להחזיר אותך לנהיגה ולמורה אחר...שמחה שהמשכת לנהוג ואת נוהגת עד היום.

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מה שעשה לי חיסון הקורונה

איך מבדילים?

למדור השרביט החם שלא הצלחתי להבין איך לקשר