לשרביט, הספרים האהובים עלי

בלי הקדמות אתחיל מיד:
ספר ילדים שאהבתי מאד ואני עדיין אוהבת הוא "אורה הכפולה" של אריק קסטנר. איכשהו יש בספר הזה כל כך הרבה. מרוב שקראתי בו עשרות פעמים הוא התבלה לגמרי. קניתי חדש אבל עם תרגום חדש ובכל פעם שהיה הבדל בין התרגומים התגעגעתי לתרגום הקודם. שידעתי כמעט בע"פ.
"עליסה בארץ הפלאות" של לואיס קרול הוא ספר שיכול להיות ספר ילדים  ויכול גם להיות ספר למבוגרים. יש בו משהו מופלא שלא נגמר וחוש הומור משוגע. 
קראתי את "שאול ויוהנה" של נעמי פרנקל כשהייתי צעירה וחזרתי וקראתי את שלושת הכרכים שוב ושוב במשך השנים. תאור של משפחה יהודית בגרמניה בזמן המלחמה.
מאד אהבתי את "החיים כמשל" של פנחס שדה. את הפרק הראשון עם שתיקת האדמה קראתי גם כן פעמים אין ספור.
"הערים הסמויות מעין" מאת איטלו קלווינו הוא ספר רב דמיון ומקסים
ואם כבר איטלקי אז אהבתי מאד את "שם הורד" של אומברטו אקו
וגם את "המערכה המחזורית" מאת פרימו לוי. הספר שחיבר אותי הכי הרבה לשואה.
"גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטין הוא ספר מהנה וחכם שקראתי אותו באנגלית ובעברית ואני לא שבעה ממנו.
"סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז גם כן מהנה ופשוט לא רציתי שיגמר. ספרים אחרים של עמוס עוז לא אהבתי משום מה.
"מאה שנות בדידות" של מארקס הוא ספר מיוחד לא דומה לשום דבר אחר, מדהים ומקסים.
"אלה תולדות" של מורנטה הוא ספר כל כך חזק שעברתי חוויה רגשית כל כך עמוקה כשקראתי אותו, שלא יכולתי לקרוא שום ספר אחר במשך תקופה ארוכה.
וזה מה שאני זוכרת כרגע.
מקווה שאצליח הפעם בקישור הנכון.

תגובות

  1. קראתי הרבה מהספרים שברשימה שלך ואת רובם אהבתי גם. את "שאול ויוהנה" לגמרי שכחתי אבל הזכרת לי אותו... היה אותו לסבתי וקראתי בחופשות אצלה בתור נער.

    תודה על הרשומה

    השבמחק
    תשובות
    1. כיף להחליף חוויות על ספרים שאהבנו. יופי של שרביט..

      מחק
  2. אורה הכפולה, שאול ויוהאנה - אני איתך, לגמרי.

    השבמחק
  3. הפעם הצלחת. חוץ מאיטלו קווינו, שמשום מה אני מסתייג מהספר, [אל תשאליני למה, אין ליתשובה חות מאקסצנטריות בלתי רצויה] קראתי את כל הספרים שציינת, ומסכים אתך, למעט הסתייגות אחת: עמוס עוז. עמוס עוז הוא אחד הסופרים שנדרשתי לקרוא על אף הסתייגויותיי בחוג לספרות באוניברסיטה. לא הצלחתי אף פעם למצוא בו יותר ממה שיש בו, לטעמי, סיפורת משעממת, נפוחת אגו ונרקסיסזם בלתי נסבל. הכל טבול בסימבוליזם יונגיאני. יאק. אם כבר אז עדיף לקרוא את מדרגות לשמים של ישעיהו שפיגל ולקבל תמונה עמוקה ומסויטת יותר מהחלום של חנה ב"מיכאל שלי" [שזה לטעמי לפחות כתוב בהשפעה עגנונית ללא המורכבות והאירוניה העגנונית הנהדרת].

    השבמחק
    תשובות
    1. אולי בספר של עמוס עוז "על אהבה וחושך" הוא מספר על עצמו ולכן התחברתי אליו. הספרים האחרים שלו גם לדעתי היו משעממים.

      מחק
  4. איזה יופי של פוסט 👏👏👏
    גם אני אוהבת את אורה הכפולה ועוד ספרים של קסטנר (כמו פצפונת ואנטון)
    דווקא לא התחברתי בכלל לעליזה בארץ הפלאות. מוזר.
    גם אני אוהבת את שם הוורד. איזה יופי.
    דווקא את כל ספריו של עמוס עוז אהבתי מאד ואת סיפור על אהבה וחושך לא הצלחתי לקרוא. הפוך ממך.
    גם את מאה שנים של בדידות לא הצלחתי לקרוא 🤷

    השבמחק
    תשובות
    1. גם אני אוהבת את הספרים האחרים של קסטנר, אבל את אורה הכפולה הכי הרבה.
      לעליסה בארץ הפלאות התחברתי בגלל האהבה הגדולה של אמא שלי לספר. היא הייתה מצטטרת ממנו בכל הזדמנות.
      ומעניין שאת חשת אחרת לגבי עמוס עוז ומארקס, אבל כידוע זה ענין של טעם.

      מחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הרגלי אכילה ומשקל

חוויות הזויות מהמלחמה שהייתה

עזה