לנושא החם: פסח

סבא שלי גר ברעננה, אנחנו בחיפה. אבא שלי היה הבן הבכור, וסבא שלי אהב לבוא אלינו לפסח. אלא שהוא היה מה שקראנו אז 'אדוק' ואנחנו היינו חילוניים גמורים (אמא שלי אמרה שאחרי השואה היא לא מאמינה יותר שיש אלוהים), וכדי שסבא יגיע וכדי לכבד אותו, אמא שלי הייתה צריכה להכשיר את הבית בכל הדרוש שסבא שלי יהיה מרוצה..
סבא שלי הביא איתו תמיד עוף שקנה, לקח לשוחט והוציא את הנוצות. אבל היה צריך להכשיר אותו. זה נוסף לכל שאר ההכנות לפני פסח. את כלי הזכוכית השרינו באמבטיה, את הסכו"ם לקחנו בשקית רשת לבית הכנסת שם טבלו אותם במים רותחים, ואת שאר הכלים הורדנו מהבוידעם כולל הסירים והכל. על הגז אימי שמה לוח מתכת עם חורים ללהבות, וגם על השיש, שם היא זרתה מלח על העוף. כאשר סבא הגיע, כמה ימים לפני פסח הוא צבט לאחי על הלחי ואמר 'אינגלע' וצבט לאחותי ולי על הלחי ואמר 'מיידלע'. הוא דיבר כמעט רק יידיש. אבי נולד בבילרוס, בגיל 13 בערך המשפחה היגרה לארה"ב, ואחרי שסבי הבין שהבנים שלו 'מתפקרים' ולא שומרים על המצוות הוא החליט לקחת את משפחתו ולעלות לארץ, בתקווה שפה ישמרו יותר על מצוות היהדות. זה לא ממש עזר, אבל לפחות בפסח כולנו השתתפנו ב'משחק' הזה. הקשר ביני לבין סבא שלי היה מאד חלש כי כמו שלא למד ממש אנגלית כאשר חי בארה"ב, כך גם לא למד ממש עברית כשחי בארץ.
כאשר הוא הגיע ופתח את המזוודה היו שם מלבד העוף גם ספרי תפילה (אימי תמיד התפלאה שהוא בא לשבוע מבלי להביא איתו תחתונים וגרביים), וספרונים של ברכת המזון שחילק לנו. מרוב שאמרתי את ברכת המזון אחרי כל ארוחה, עד עכשיו אני זוכרת קטעים בע"פ. היה חשוב להגיד בקול רם תחילה של כל משפט, ואחר כך כבר היה אפשר למלמל את השאר... בשיחה היחידה שאני זוכרת שהיה לנו, הילדים, איתו, הוא אמר שכדאי לנו לקרוא את משלי. הוא אמר שמשלי חכם. זה לא גרם לי לקחת את הספר ולקרוא, הספיקו לי הלימודים של התנ"ך בביה"ס.
בבוקר פסח סבי לקח חתיכות לחם ופיזר בבית, אחר כך לקח נר ביד, עבר  ולקח את כל החתיכות, אסף אותן וכולנו ירדנו לחצר לראות איך הוא שורף אותן. 
את ההגדה קראו רק סבי ואבי, ואחר כך גם אחי, וזה מאד לא מצא חן בעיני. אולי לכן אני לא זוכרת הרבה על קריאת ההגדה. גם את האפיקומן אחי שהיה גדול ממני ומאחותי מצא בדרך כלל, ואני לא זוכרת משא ומתן על גמול. כמובן שקראנו את ההגדה עד סופה.
כאשר סבי מת, הורדנו את כל כלי הפסח מהבוידעם לשימוש יומיומי, וכל שאר הטקסים נגנזו. 
לפני כמה שנים הכנתי הגדה משפחתית עם כל הקטעים היפים ועם תמונות משפחתיות. זה קצר ונחמד ואין סיכוי שנחזור להגדה השלמה.
אנחנו אוכלים לחם בפסח כי אנחנו לא אוהבים מצה, ולא נשארו לנו הרבה טקסי פסח, והאמת שאני קצת מתגעגעת..