אבודים בחניון
האם מצליחים לראות את הווידאו? איך עושים שכן יראו?
לנושא החם: ספרים
למדור החם ספרים אני קוראת הרבה וכאשר אני קוראת אני שקועה כולי בספר ומתנתקת לגמרי ממה שקורה סביבי. פעמים רבות אני שוכחת שיש לי פגישה כלשהי וכשאני מפסיקה לקרוא לפעמים אני פשוט לא יודעת איפה אני בדיוק. היו תקופות שהייתי טרודה או לחוצה וקראתי פחות, אבל כשהתפניתי מיד חזרתי לקריאה. אני אוהבת סרטים ולשבת באולם חשוך בקולנוע ולצפות בסרט גם יכול לנתק אותי לגמרי מהסביבה. אבל ספר זה משהו שלא נגמר בשעה וחצי, אלא משהו שאני חיה איתו לאורך זמן ואני יכולה להזדהות עם הגיבור/ה ולהרגיש שאני חיה את החיים שלהם. אני לא אוהבת ספרי מלחמה, שואה, מדע בדיוני או פנטזיה. אני אוהבת עלילה מהחיים, משהו שאני יכולה להרגיש שהספר מדבר על החיים שלי. גם הסרטים שאני אוהבת שייכים לסוגה הזו. בתקופה האחרונה עם המלחמה, החטופים, ההפיכה המשטרית וכל מה שקורה עכשיו, אני זקוקה לאסקפיזם, לבריחה מהמציאות, ולמשהו נחמד שיעשה לי טוב על הלב. עדיין בתחום חיי היומיום פחות או יותר. בפייסבוק ביקשתי מקוראים שימליצו לי על ספרים כאלו. כשהגיע שבוע הספר קניתי חמישה ספרים נחמדים כאלו לפי המלצתם. רובם היו סוג של קיטש, מלאכותיים ושטחיים....
ראיתי וצחקתי. יש פרק בסיינפלד שבו הם מחפשים את האוטו שלהם בחניון כל הלילה ולא מוצאים:)
השבמחקאם רוצים להגדיל את המסך, אפשר ללחוץ בסרטון בצד ימין למטה.
עכשיו אפשר לראות. אני שמחה שדעתי כדעתם של יוצרי סיינפלד...
מחקתגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקעכשיו כולם יכולים לראות בדף הראשי של אתר פרפרים
השבמחקתודה!
מחקוואו מעולה! יצאתי מותשת מכל החיפושים. זה ממש ככה. לי זה קורה תמיד בעזריאלי בתל אביב, וגם פעם אחת קרה לי בקניון ערים בכפר סבא (כי לא הבנתי באיזו קומה חניתי), ול-T זה קרה פעם אחת באיכילוב (גם כן כי לא הבין שנכנס לקומה מינוס שלוש וחיפש שעות במינוס שתיים). עשית את זה מצוין. כל הכבוד
השבמחקתודה, זה מצולם בקניון הירוק בכפר סבא. יש שם שלוש מעליות שונות, וקשה להבין מה קורה שם. האישה שאומרת שהיא לא מוצאת את האוטו וחנתה ליד המעליות של הסופר, היא לא שחקנית ובמקרה כשצילמנו היא באה אלינו ואמרה שהיא לא מוצאת את האוטו...
מחקמתיש... הקניון נראה היה לי מוכר ואכן הייתי בו כמה פעמים.
השבמחקקצת מוגזם שהאדון לא יודע אפילו מה הדגם של האוטו שלו...
זכור לי פעם אחת לפני שנים בחניון של העבודה שהסעתי מישהו שאיבד את המכונית שלו ברחבי החניון עד שמצא אותה
הקטע שהשחקן לא מזהה את הדגם של האוטו שלו בהחלט מוגזם...
מחקכאשר כתבנו את התסריט ודיברנו עם אנשים, כמעט לכל אחד היה איזה סיפור על קשיי התמצאות בקניונים ובחניונים..
מצחיק ומזל שאני לא נוהגת, יש מצב שלעולם לא הייתי מוצאת את האוטו וכמוהו נשארת אחרונה בחניון.
השבמחקיש לי בעיית התמצאות קשה. תמיד הולכת לכיוון ההפוך, וכשמחליטה לשנות כי אני מכירה את עצמי, אז שוב אני מגלה שהכיוון הפוך.
גם לי בעיית התמצאות קשה. ההתנסות שלי בקניון הזה גרמה לי לעשות את הסרטון על הנושא. אבל אפילו בזמן הצילומים חברה שלי כל הזמן הייתה צריכה לעזור לי להבין איפה אני נמצאת...
מחקיש לי אוטו חשמלי ובחיוים יש עמדות טעינה... למצוא אותן זה כמו לחפש מחט בערימת שחת. אף אחד לא יודע איפה נמצאות העמדות האלה. אף אחד לא יכול לכוון כי לאנשים אין מושג על מה אני מדברת... ואיך זה נראה..
השבמחקבקיצור... ממש ספור
בסרטון הזה אספנו כמה סיפורים של אנשים מההתנסויות שלהם, אבל כל פעם אני שומעת עוד ועוד סיפורי חניון כמו שלך.
מחק